שי הייתה ילדה מושלמת.
היה לה גוף מדהים. שיער ערמוני. עיניים ירוקות. היא הייתה
גבוהה- ממש מתאימה להיות דוגמנית.
הייתה מקבלת ציונים של לא פחות מ-95. הייתה טובה, נדיבה. עוזרת
לכולם. לא שוויצרית וסנובית.
היו לה הרבה חברות, שלא התקרבו אליה בגלל שהייתה עשירה. או
בגלל הכסף. אלא משום שהיא הייתה מיוחדת, אחת שלא מוצאים כל
יום. אחת....נדירה. כן, נדירה זו מילה מתאימה.
שי הייתה היחידה שידעה, שהיא המתנה של אלוהים. שהוא שלח אותה
להורים אחרי שנים של נסיונות כושלים להביא ילדים.

סוף שנת הלימודים מתקרב. מסיבה גדולה עומדת להיערך. היה נער
חדש בבית הספר, שמצא חן בעייני שי. היא רצתה להזמין אותו לצאת.
כל החברות שלה אמרו לה- שאין לה ממה לדאוג, הוא יסכים. הרי זו
שי, נדירה, טובה, מיוחדת.
אבל היא חששה. היא ידעה מה יקרה אם הוא יסרב...
ובכל זאת, לקחה את הסיכון. שאלה אותו.
לא, הוא ענה. הוא הולך עם אחרת. הוא מצטער.
זהו, זה אבוד. הלב נשבר. לב שבור זה הסיוט של כל מי שהוא מתנה
של אלוהים. הרי כולם יודעים מה קורה למתנה של אלוהים, כשהלב
שלה או שלו נשבר. וכך היה.
שי נרדמה באותו הלילה, ולא קמה יותר.  


אלוהים לקח את המתנה שלו בחזרה. רצה אותה לעצמו. שוב.