בגיל 26 החליטו להתפרץ הרגשות האימהיים, שחשבתי שהם נחלת כלל
הנשים ולא נחלתי שלי, אז עשיתי מה שכל בחורה רווקה בגילי הייתה
עושה, נכנסתי לבנק הזרע ו...
לא, האמת  היא, שפשוט התחלתי לצאת עם ילד שגילו 22 וחודש, עם
דגש חזק מאד על החודש. ניב, ששמו האמיתי היה יניב, והוא שינה
אותו לא מזמן כיוון שהיה סבור שניב הוא שם הרבה יותר סקסי
מיניב - דבר שיכול היה להיות חשוב רק עבור ילד בגילו - היה
אנרגטי כמו שבחור בשיא אונו אמור להיות, משהו שדיי קסם לי
ולכן, למרות כל הסיבות למה לא כדאי לי לצאת אתו, עשיתי את
הבלתי יאומן אפילו עבורי, והתחלתי במערכת יחסים סוערת וצעירה.

אמנם לא הייתי הראשונה מבין חברותי שיצאה עם מישהו צעיר ממנה,
אך עם זאת הוא היה בהחלט הבחור הכי צעיר עמו מישהי מבינינו
יצאה, מה שכמובן ממקם אותי מאד גבוה ברף הפדופיליות, אולי
אפילו הכי גבוה. היה די ברור כי מערכת יחסים שכזו לא תוכל
להימשך לנצח, למרות שדווקא המשיכה בינינו לא היוותה בעיה. אם
זאת, אני חייבת לציין לזכותו כי זו לא הייתה מערכת היחסים
הקצרה ביותר אותה ניהלתי, ואולי האמרה הזו שכל דבר זמני הוא
קבוע באה אף היא לידי ביטוי כאן. ניב הנעים את זמני החופשי
בסיפורים משובבי לב על תקופת הצבא, הלא רחוקה בכלל, ואף הושיב
אותי באחד מביקוריי בביתו להביט באלבומי התמונות מתקופת השרות
הקרבי. הוא טרח והסביר על כל הארטילריה בה השתמש במהלכו, כאילו
שזו הייתה אינפורמציה מאד נחוצה עבור אשת הייטק כמוני, ואף
הרצה על היכולות הכבירות של כל אחד מרובי הצעצוע בהם שיחק.
בהתחלה התלהבות היתר שלו מאד מצאה חן בעיני, כנראה מכיוון שרוב
הבחורים אתם יצאתי בתקופה האחרונה שלפניו היו מהשילוש המקודש
של :רציני מידי, שקול מידי ומבוגר מידי, אך במשך הזמן גיליתי
כי לא בכל מקרה התלהבות יתר מוסיפה חן. ניקח לדוגמא אירוע אחד
בו הפגשתי את ניב לראשונה עם חבריי - הבחור המתוק שלי פשוט
נכנס להתקפת צחוק היסטרית ולא הצלחתי להוציא אותו ממנה, ההיפר
אקטיביות שלו, שהייתה תכונה מבורכת במיטה הפכה לרועץ כשבא במגע
עם אנשים. בסיומו של הערב חלק מחבריי היו בשוק בעוד החלק השני
לקה בהלם. כמובן שעל מעשה שכזה לא חזרתי בשנית וקיבלתי החלטה
כי מעתה והלאה יהיו המפגשים שלנו בחדרים סגורים ומגודרים היטב
ללא מגע עם ציויליזציה מוכרת, כלומר במקרה הכי טוב היינו
הולכים לסופר תוך שמירה קפדנית שלי, כדי שלא ניתקל חזיתית באף
אחד שאני מכירה יותר מידי טוב.

בניגוד לרב הצעירים בגילו ניחן ניב, שהיה במקור משדרות, בהרבה
מזל שכן החל להתגורר, כבר עם שחרורו, בדירה שממוקמת באזור
המרכז שהייתה שייכת למשפחה ועוד קיבל לידיו רכב חדש מקרוב
משפחה אחר - כך שביחס אפילו לבחורים בגילי היה מצבו הכלכלי
שפיר והדאגות שלו התרכזו בעיקר בכיצד להמשיך מכאן בחיים
המקצועיים שלו. גם שם הפתיע לטובה עם תכנונים מדוקדקים יחסית,
ומכיוון שהיה גם בעל יכולות שכליות קיבל מלגה בעת השחרור מהצבא
ומימש אותה לקורס יוקרתי ברשתות מחשבים.

בעיקרון היה לי ממש אחלה אתו, שרנו שירים יחד בעוד הוא פורט על
מיתרי הגיטרה, יצאנו לשתות, יצאנו לרקוד, האמת שככה בעצם הכרנו
- ניב הבחין בי במסיבה, בגלל כישורי הריקוד המשובחים שלי. הוא
בישר לי כי אני מתנועעת בצורה מדהימה ומייד החל לרקוד עמי צמוד
צמוד, ומכיוון שאף הוא היה כשרוני נאותתי לרקוד עמו על אף
שנראה לי צעיר במקצת, בשלב הזה לא הוא ולא אני ידענו אחד את
גילה של השניה או - עד כמה אני מבוגרת ממנו, ואני לא טרחתי
לציין למרות שהייתה לי השערה. כך שבעיצומו של ערב ריקודים סקסי
במיוחד, שאל מי אני בעצם ולא נותר לי אלא לומר לו את גילי
ולחכות שייסוב אחורה ויברח אלא שלמרבה ההפתעה הוא נשאר שם
עומד, מחכה שאני אעשה את אותו הדבר - מה שכמובן לא קרה. לאחר
מכן סיכמנו שזה לא ממש אכפת לאף אחד מאתנו ומייד חזרנו לרחבת
הריקודים.

בחזרה לעניין עצמו: אז ככה: בניגוד לתחזיות, דווקא פער הדורות
לא היווה בעיה, אלא אופיו של הבחור עצמו. ניב התגלה כאגואיסט
ושתלטן לא קטן, מאלו שקמים משינה בנביחה ומנסים להשליט משטר של
טרור בכל הזדמנות. כאשר הייתי מתרעמת על כך מייד חזר בו ואמר:
רק רציתי לבדוק עד כמה אכפת לך, רק רציתי לדעת מתי באמת תתרגזי
כי את תמיד כל כך רגועה, בלה, בלה, בלה. כשבאחת הפעמים שילחתי
אותו הביתה לאחר שהתנצל והתרפס, הרהרתי לעצמי: מילא לסבול
מישהו שהוויתו מסמלת עתיד משותף אבל להרגיש כמו גננת אני לא
רוצה, וסתם להעביר את הזמן אני יכולה גם לבד!
תהליך הפרידה היה פשוט למדי בגלל טיסה שלי עם משפחתי לזמן ארוך
דיו שתוכננה מבעוד מועד, כך שבלית ברירה בישרתי לו כי מועד
הטיסה מתקרב ומועד הפעם הבאה שנפגש מתרחק (עד לאינסוף בעצם).
ניב הפגין בגרות בלתי צפויה והשלים לדאבונו עם הסיטואציה, וכך
גם אני - מה שהתגלה כמשימה קלה יחסית.
הרי בסופו של דבר, הקייטנה הייתה חייבת להסתיים, אז חילקתי את
השוקו והלחמנייה האחרונים ובברכת דרך צלחה שילחתי את הילד
לדרכו, כנראה שאני עדיין לא מוכנה להיות אימא, לפחות לא במשרה
מלאה. בינתיים נראה לי שאני אתאמן על בובת הפרבי שלי - לפחות
כשהיא מייללת, שמים אותה במגרה והיא נרדמת. נו שויין...