רוחות בחשכה
פורעות חובות של יום.
כאן חזיונות הליל
במחול שדים איום
רוקדים, מרחפים,
נוטעים בלב אימה;
רחמו על עייפים,
צמאו הם לדממה.

חתול רחוב יזעק
מבעד לצללים,
הכתב דהה, נשחק
נותרו רק המילים.
אוויר הליל צלול,
לרחוב דומם כמת
יוצאים המלקטים,
אוספים שבבי אמת.

כולנו יתומים
באור הלבנה.
גלויים ועירומים
אל מול ההבנה.
תסתיר את האיום
מעטפת חשיכה -
היא אם והיא קיום,
מגן ומשפחה.

אל שמי השחור אצעק
והד עמום ישיב.
אמת שוב לא תושתק -
הן אין מי שיקשיב.
עם השדים אחריש,
ועוד אני חולם;
חזיון עדין, רגיש -
אושיט יד ויעלם...