יקירתי, יאמר לזכותך שהעדפתי לכתוב במקום לישון.
זה המיטב שהצלחתי להוציא מעצמי בבוקר מוקדם זה.
והפעם אני חייב לך, מוקדש לך:

אם רק היית בד מלא נוצות
בטח היית הכר שאני כל כך רוצה לשים עליו את ראשי עכשיו
אם היית תמונה בחדרי
בטח לא היה זז ממך מבטי
ולולא היית סוכריה
הייתי מתפלל לאלוהים שלא תיגמרי
אם רק היית פרח
בטח הייתי משקה אותך כל היום
או אפילו שם אותך אצלי על עדן החלון
אם הייתי קולט אותך בטלוזיה
בטח הייתי נשאר על אותו ערוץ כל היום
ואם היית הדרך אליי
הייתי יודע למה הגעתי עד הלום
לולא היית קהל
הייתי שמח להופיע מולך כל הזמן
או שמא היית פסלון מזהב
הייתי שמח לקבל אותך בטקס צנוע ונחמד
אם רק היית התבלין שלי בתה
לא הייתי מתייבש לעולם
ואם היית כפית קפה
כל בוקר היה לי מושלם
ולולא היית אישוניי עיניי
היית מבינה למה הם מתרחבים בהתלהבות כשהם בוהים בך
לא מנידים עפעף
ולו לרגע אחד
ואם היית אני
בטח היית מבינה אותי
ואם היית אני אין ספק שתדעי
כמה אהבל אני
ובין היתר לא מבינה, איך אתה איתי, מדסכסת
אחרי כל הפטפטת שיוצאת מפי
ואני מרגיש לידך גרעין אטום קטן באוויר
לא מבין איך את איתי מדברת
הלא אין יותר טובים?
ממני אליך...תבלי

"תבלו..."