על בטנך הרופסת רסיסי מחשבותיי
מאיימות להתאבד בתהום טבורך.
בבטני הצעירה קוקטייל מר-מתוק של רגשות אשם.
מפיך הבל האוסף את שערי עם כל נשימה,
שערותיי הופכות תסרוקת מיושנת להשוות מראה בוגר.
אולי רק אז אהיה ראויה לאהבתך.
בפי מילות אהבה שזוחלות לאוזנייך רק כשאתה ישן שנת תינוקות.
מאפך נהימות של שינה שאבדה
באפי ריחה של אחרת.
בעיניך העצומות בטחון של ילדה ששוכבת ליד
מעיני הפקוחות כמיהה לליטוף תועה שיטייל בין חדרי לבי.
בלבך צלקות של ילדות מאוחרת,
מלבי אהבה מיותרת. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.