זה לא המרחק שכואב, אלא האכזבה
זה לא הפנים האילמות, אלא הגעגוע לחיוך של הבוקר
זו לא הקרירות הצורמת, אלא הצורך במילה אחת קטנה
תמיד אומרים שפרידות הן קשות
אבל כעת, זה קשה אף יותר
בחיי, הלכו וחלפו אנשים ללא הרף
אלוהים - למה זה כל כך כואב?
אני יודע שהחיים צריכים להימשך,
הרי אני הוא זה שהאמין תמיד במחשבות חיוביות
אבל ברגע האמת, בעודי נאחז בתקווה האחרונה, אני מרפה את ידיי
לראשונה בחיי, מאסתי בלתת
הרי מותר גם לי לרצות לקבל
אני אדם, בשר ודם
עצוב לי לומר שלום
אך כעת - אין דרך חזרה
דברים טובים נגמרים מהר, כך אומרים
האמנם?
זה לא המרחק שכואב, אלא האכזבה
זה לא הפנים האילמות, אלא הגעגוע לחיוך של הבוקר
זו לא הקרירות הצורמת, אלא הצורך במילה אחת קטנה
דברים טובים כנראה באמת נגמרים מהר,
אבל למה? |
