עמית ארד / יש זכרונות |
הם רודפים את ימיי ולילותי
מפריעים למנוחתי
עולים בחלומותיי
כיצד לבקש מהם לעזוב?
ניסיתי לברוח
לצעוק, לבכות, לצחוק
אבל הם בשלהם -
נאחזים בי חזק, מסרבים להרפות
אלוהים - מאסתי בהם
כעת, אני רוצה לישון מבלי לחלום
לבכות ללא סיבה
ללכת מבלי להביט לאחור
אני רוצה לשכוח, לברוח
לא לראות דבר
יש זכרונות המתרפקים על ליבנו לעד
אך מדוע?
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|