או אז לחשתי את המילים "גם אני אוהב אותך" בטעות כי זה מה שהיה
עצור על לשוני, מחכה להתפרץ.
שבוע אחרי כן זה כבר נכנס לקטגוריה של חלום כשהתעוררתי ולצידי
האפרוח הכי חמוד שבעולם, תלתלי זהב ונמשים לאין סוף, לא ידעתי
את עצמי מרוב אושר כי הרבה זמן לא הרגשתי חי כל כך.
אני מניח את הראש על הכרית נטול דאגות וחולם עליך... חולם
עלינו.
החיוך שלך... מלווה אותי כל היום, מגן עלי מהבוקר עד הערב, שום
דבר לא מגיע עלי.
אבל איך אני מסוגל להמשיך לכתוב אחרי היום כשהורדתי אותה בבית
בידיעה שאנחנו צריכים פסק זמן... בקושי יצאו לי המילים מהפה
והתקפי הלב הקטנים שתקפו אותי באוטו בדרך חזרה לדירה, אני פשוט
אוהב אותה כל כך ולא הייתי מסוגל להמשיך ככה.
עוד ברק ורעם ממשיך מבחוץ, גשם חזק מבעד החלון ורוטט בלב שלי
בעוצמה כשאני חושב על השבועיים וחצי היותר מאושרים בחיים שלי.
כמובן שבמקום להיות חזק ולהפסיק את זה באמת חזרתי אליה, כמו
דיבוק.
ישבתי בבית וחיפשתי צידוק לחזור אלייך... דיברתי עם ידידות שלי
ופשוט הנחיתי אותם להגיד לי שיש בנות שלוקח להן זמן להתאהב
בבחור שלהם, חיפשתי דרך לחזור אלייך, לשבת לידך במרפסת של
הדירה כשקרני השמש מלטפות את התלתלים הבלונדינים הצבועים,
לשתות קפה ולבהות לך בעיניים עוד שנייה קלה.
הכל עוד מבולגן לי בראש כמו הרבה דברים בחיים שלי אבל זאת
כנראה הצלקת הרגשית הכי גדולה שתהייה לי למרות שעוד ברגעים אלו
אני משכנע את עצמי שאני עברתי את זה.

בשביל אנשים כמוני יש שירים כמו "אשליות"