עובר אדם בדרכך, אתה דמותו שוכח
ליבך העמוס טיפטף, ריגוש ריגוש.
בתוך מסע המציאות, המתחלף בעוד מסע
מתוך תנועות שנוצרות מהריסה
אל תוך מסע של שינויים
כשלא הרגשת שום דבר...
חלומות מפלסטלינה בונים ממך את הצורות
שמתרככות ומתקשות עם כל חלום.
שניות ספורות עוברות, ומתפזרים כל הגוונים
והשיירים כמו יסוד של יציקה
כמו צבעי בסיס באור המתגבשים להיות לבן.
רוח באוויר מחליפה את העונה
אינך זוכר כבר איזו,
גודל ומתחזק ומשתנה עם הרוחות.
גמישות של פלסטלינה מפסלת את דמותך,
הנבנית ומתפרקת במחי ידך
פושטת צורתה ומתלבשת
חלומות מפלסטלינה נוגעים בך ומתחלפים
ואתה שוב משתנה. |
