פגשתי איש שהיה כאן, שהייתי צריכה לפגוש
כמו תמיד מנתקת עצמי דווקא ברגע שהרוח משנה כיוון,
כשהעשן נכנס לעיניים אבל לא שורף.
נזכרת בעץ שער האקליפטוס הבוכה
מחייכת לעצמי חיוך של זיכרון.
בית ירוק, אדמה מכוסה בטון,
ככה מתייחסים לאמא?
ברגע שכתבתי - היא רעדה -
צמרמורת של מחסור באהבה.
שוב רקחתי מרקחת,
הפעם כבר לא מתייחסת לטעם,
אם יכולה לעזור...מה התוצאות?
בוכה לאבא שלמעלה, לעוצמה.
אבא טבע ואמא אדמה הבאתם אותי -
דרך אנשים חסרי אתם,
יש לי אתכם.
-------------------------------------------
ועכשיו כשניצנים של שקמים מתחילים לפרוח -
תנשמת עפה מעליי, ישר לתוכי.
ואני מתגעגעת. |
