את ואני הננו שוב יחדיו, כמו בעבר,
חיים וזוכרים, צוחקים ומסמיקים,
לא מוכנים לוותר על כל מה שהיה כה מזמן.

שנינו חיים, ויודעים מה אבד לנו,
שנינו לא מוכנים לקבל את עולם הנביאים,
ולא את עולמו של של השקר והבורות.

געגועים למלחמות של דם ואש
ממלאים את נשמתנו ולבנו, געגועים לסוסי ענק
הרצים מהר יותר מחצי גורל קרים.

האם את עדיין זוכרת ורדי אש
מלאי ריח גופרית, מלאי חום ואהבה,
הלא אלו פרחים תוצר אהבתנו.

התוכלי לסלוח לי על כל אותם ימים שקטים
ימים מלאי בדידות וכאב שמילאו את ימינו,
לא היה זה רצוני להיות כה מרוחק ממך

אנא ממך, סלחי לי על כל הטעויות שעשיתי,
סלחי על שאת אהבתנו לא טפחתי כמו את ילדינו,
כי לא היה זה רצוני לגרום לך סבל.

בואי נזכור את עברנו, לא נסלח
לאלו שרוצים שנשכח את מה שהביא אותנו
עד הלום, רק כי הם רוצים שנקריב את אמונתנו.

בואי נשוב להיות חלק מאותו עולם, חלק
מאותו שלם אכזר, נעלה קורבנות לאלים הקדומים
והמתים שלנו, רק כדי להכעיס את כל שונאינו

נתפלל לחיזוק אהבתנו מונוס, ונרים
את חרבנו לעבר ברכתו של אודין,
ונשתה כוסית אחרונה לזכר כל אותם האנשים שאהבנו.

האם את זוכרת ורדי אש?
מלאי ריח גופרית, מלאי חום ואהבה,
הלא הם תוצר אהבתנו...