ליל הסילבסטר 2005-2004, בשלוש וראציות.

וארציה 1:
בחורה יושבת על מעקה של מרפסת בדירה תל אביבית, מעשנת סיגריה,
מביטה אל הכוכבים. מאחוריה ברקע רעש, צבעים של אורות
אדומים-סגולים מרקדים, אנשים רוקדים באטרף. אחרי כמה דקות
מתחלפת המוזיקה בהדרגה לאיטית יותר. האנשים נהפכים מגוש לא
ברור, לזוגות-זוגות, רוקדים מחובקים. הבחורה בסיגריה השלישית
שלה, עדיין מביטה מעלה. בחור מגיע מאחוריה, נוגע בכתפה. היא
מסובבת את ראשה אליו. הבחור מפנה אליה מבט שואל והיא, כתשובה
מסתובבת חזרה לעבר הרחוב, ממשיכה להביט בכוכבים. הבחור נאנח
ומתיישב לידה על מעקה המרפסת, מביט בכוכבים גם הוא.
"תגידי, יש דבר כלשהו שיצליח לכבוש אותך, או שאת אף פעם לא
נשברת?"
"למה? אני נראית אמו מישהי שלא נותנת?"
"ל-לא... אל תחשבי עליי ככזה! אני רק רוצה קצת אהבה..."
הבחורה מגלגלת עינייה, יורדת מהמעקה למרפסת המרוצפת. היא
מתחילה ללכת לכיוון רחבת הריקודים. לפתע היא נעצרת, כשהיא רואה
את כל הזוגות מחובקים, רוקדים לאיטם. הקנאה נאכלת בה. לפתע
כולם מתחילים את הספירה לאחור. 10... 9... 8... 7... 6... היא
פונה חזרה לכיוון הבחור, מחייכת חצי חיוך ואומרת "טוב... אולי
גם לי לא תזיק קצת אהבה" הבחור ניגש אליה, והם מתנשקים בלהט.


וארציה 2:
בחורה נוקשת על דלת עץ, בצד השני בחור בבגדים זרוקים נושם
נשימה עמוקה, ופותח את הדלת. הבחורה מחייכת, מגישה לבחור פרי.
הוא לוקח אותו בביישנות ומסמן בחורה ולהיכנס פנימה בידו.
כשהבחורה נכנסת, הוא סוגר את הדלת אחריה ומוביל אותה לחדר שלו
דרך גרם מדרגות מתעקל. בחדר ישנה מיטה גדולה עליה הוא מתיישב,
הבחורה מתיישבת לידו. מולם שולחן קטן בגובה המיטה, ערוך
לשניים. הוא מוזג קולה מקנקנן עם קרח ולימון לשתי כוסות זכוכית
גבוהות. שניהם לוקחים את הכוסות ומקישים אותן 'לחיים'. הבחורה
שותה מהכוס ומפצחת את הקרח בשיניה, במבוכה קלה לשמע הרעש
שיצרה, היא מסתכלת לעיני הבחור, שמסתכל עליה בחזרה. לאחר רגע
שניהם פורצים בצחוק ממושך. הבחורה מחייכת חיוך גדול, ועוצמת
עיניים. הבחור רוכן לעברה, והיא מנשקת אותו. שניהם נשענים
אחורה, ונשכבים על המיטה מחובקים.


וראציה 3:
בחורה מכוסה שמיכה שוכבת על ספה, צופה בטלוויזיה תוך כדי אכילת
שוקולד פרה לבן עם עוגיות מהחפיסה שהיא מחזיקה בידה. כשהיא
מסיימת את החפיסה, מרימה מהשולחן שמולה, שעליו נערמו כבר
אינספור ניירות-כסף וחפיסות גמורות, חפיסה נוספת של שוקולד פרה
עם עדשים צבעוניים. נראה שהיא מרוכזת יותר בשוקולד שהיא אוכלת
מאשר בתוכנית הלילה.
מהטלוויזיה נשמעת ספירה לאחור המתחילה משלושים. הבחורה מניחה
באיטיות את השוקולד על השולחן, מנסה להרגע מבולמוס האכילה. היא
נושמת עמוקות, עוצמת עיניים בכאב כמנסה להזכר במשהו. הספירה
מגיעה כבר לחמש-עשרה. הבחורה מתיישבת בספה, בוהה בטלוויזיה.
הספירה לאחור נמשכת... 10... 9... 8... הבחורה נושכת שפתיה.
5... 4... 3... 2... דמעה נוצצת גולשת במורד לחייה.