שוב חולמת עליך,
חושבת עליך,
כמהה למגע ידיך.
שוב צועקת אליך,
הוזה את פנייך,
חולה מתשוקתי אליך.
שוב נזכרת, שואלת,
מנסה להבין,
לקבל איזו תשובה.
לתת מענה,
לנשמתי המתענה,
להקל את שנתי הטרופה.
שוב מוצאת את עצמי
נחבטת באותן שאלות,
באותם הפחדים,
באותם ניסיונות נואשים,
לטפס
חזרה לחיי,
חזרה לעצמי.
שוב נואשת לברוח,
מחפשת קצת כוח,
לקחת אוויר ולשרוד.
ואתה שוב נמצא שם,
מושך אותי מטה,
מסרב לתת לי לחמוק.
שוב מגיעה לאותן מסקנות,
לאותן הבנות,
לאותה האמת.
אין זה אתה,
מעולם לא היית,
גם אם היית רוצה באמת...