השתיקות הופכות לחלק מבשרנו,
ונוקבות בנו עד זוב דם.
מתי תבין שאני רק רוצה את קרבתך,
רק מחפשת הבנה,
מחפשת אמון באותה אמונה,
שפעם נתנה לנו כוח לחיות.
כשאני ואתה,
היינו רק אני ואתה מול כל העולם,
ולב שהלם,
בכל פעם שבאת,
והחסיר פעימה כשעזבת,
נותר כעת חסר הגנה ומלא חרטה,
ואני...

קשה לחיות בהזיות.

אני ואתה,
כשהיינו אחד,
השתיקה אז הייתה עבורנו מילים,
ומתוך שתיקתך, ידעתי תמיד,
כמה טוב,
כמה רע,
כמה...

כמה קשה יהיה לנשום בלעדייך,
כשכל נשימה היוצאת משפתייך,
לא תחדור לאפי,
לא תיכון בליבי,
לא תהיה עוד שלמה לעולם, לעולם, לעולם,
בלי מגע ידיך.