מדמיינת אותך,
אני יודעת שגם אתה אותי.
כל מה שמפריד בנינו
זה המסך הערור הזה.
רוצה לגעת בך,
אני יודעת שגם אתה בי.
כל מה שמפריד בנינו
זו המחיצת פלסטיק המטומטמת הזאת.
ובאמת שיש פתרון,
פשוט תבוא!
אבל זה לא פשוט.
אולי אתה לא רוצה, אולי לא יכול
והמסך? הוא עדיין שם...
אמרת שאתה אוהב אותי
קל להגיד את זה מרחוק,
מבלי להתמודד עם זוג עיניים שמתבוננות בך.
האם תוכל להגיד את זה,
גם כשלא יהיה מסך?
ואז, כל הספקות יעלמו
יהיה רק כן או לא.
זהו רגע האמת
אבל אתה, עדיין מתלבט
ובשבילי זה אומר הכל
הכל בגלל המסך.
אם הוא לא היה שם,
והכל היה מציאותי
סוף טוב או רע?
יש בעיה, הסיפור עוד לא נגמר
ועדין יש טיפה של ספק מטרף.
ואותך, אני עדיין אוהבת (?)
וכל עוד המסך שם,
והספק עוד לא הפך למציאות
אני חוששת, שאותך, לא אפסיק לאהוב
הלוואי - והמסך יעלם.