דיי!
אני לא יכולה יותר! אני פשוט לא יכולה!
עייפתי... החיים גדולים עליי!
גם אני רוצה לצחוק ולחייך, מה אסור לי?!
שום דבר לא הולך כמו שאני רוצה,
שום דבר לא מספיק טוב בשבילי,
אני כל פעם מרגישה מחדש את אותו כאב - אותה קריעה פנימית,
מוזיקה - הדבר היחיד שנשאר לי השירים,
שגם ישארו בגדר "שירים".
אפילו לרקוד אני כבר לא יכולה - אני נופלת,
אתם קולטים? אני?! נופלת?! בחיים לא נפלתי!
עוד 5 ימים יש לי יומולדת 17, ואני בכלל לא רוצה...
אני רוצה לסיים את כל ה"אגדת" חיים שלי כבר היום!
אני שקועה בים של דמעות, באוקיינוס של דם (מ-ורידים קרועים)
יש לי קעקוע - תוצרת בית... זה הכי עצוב, הכי כואב,
קעקוע שאין לאף אחד רק לייייייי...
כי אני מיוחדת... (שכחתם?!)
יש לי קעקוע -
שאף פעם לא ראיתם ואף פעם לא תראו!
30/12/2004 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.