את יושבת בחדר, יש בו כל מיני אנשים.
חלקם את מכירה וחלקם לא ראית מעולם.
ואת לא מבינה איך למען השם פתאום הם הגיעו!?
ואתם מתחילים לדבר, או יותר נכון את מדברת הם עונים לך
במבטים...
ואת מתחילה לבכות. והאמת שהם לא מגיבים, אולי קצת בתנועות
ואיכשהו את מבינה.
את מעבירה יד - כדי להזיז את הזיעה שהצטברה על המצח שלך ושורף
לך! החום רותח! הורג אותך!
ואת שוב מתחילה לבכות והאנשים לא רוצים לעזוב... הם מכאיבים
לך.
ואת צועקת ואף אחד לא עונה.
את שומעת כל כך הרבה רעש סביבך ושמה ידיים על האוזניים, אבל
בעצם הכל שקט.
4 בבוקר אין איש בחוץ ובבית כולם ישנים והאנשים בחדר הרי לא
מדברים... זו רק את שעושה את הרעש הזה וגם הוא לא כל כך חזק.
ואז, אמא באה להציל אותך. מצחיק שדווקא היא מכולם שמעה לזעקות
הכאב שלך והתעוררה, היא שלא האמינה לך ויותר מזה, היא ששונאת
אותך!
את מתחננת שתיקח אותם, את כל האנשים האלה ואת בוכה והדמעות
מציפות את כולך ומתערבבות עם הזיעה ואת זזה ככל שיש בך כוח
לנסות להעיף אותם מעליך והיא? היא פשוט עומדת שם מסתכלת עליך,
במבט מרחם חושבת לרגע אם להאמין לך או לא. וכשרואה את הסבל,
מזילה דמעה ואת עדין סובלת שם וחושבת, למה למען השם היא עומדת
שם ולא מזיזה את עצמה לעזור לך?!
והיא מסתכלת עליך ואומרת לך בטון שמדברים לילדה קטנה
"את מי להעיף מפה חמודה?", ואת עונה לה בעצבים
"אותם!, בעיקר אלה שיושבים עלי. ומהררר זה כואבבב!"
והיא פשוט ממשיכה לעמוד שם ולרחם ואז היא מקרבת את פיה לנשק את
מצחך ארוכות, כך תמיד נהגה לבדוק אם יש לך חום, וברגע שהיא ממש
קרובה - אבל עדין לא נוגעת היא ישר מתרוממת ומסתכלת עליך במבט
מודאג וחם לה... היא יוצאת מהחדר ואת לא מבינה... ותוך מספר
שניות חוזרת בריצה עם כוס מים.
היא משקה אותך במעט מים ושופכת על פנייך את השאר.
ואת? כייף לך. אבל את לא מבינה מה היא עושה
והאנשים מסתכלים עליך ומחייכים - הם את העבודה שלהם עשו!
והיא מסתכלת עליך ומרטיבה את פנייך, מלטפת אותן ואת שערך.
את מסתכלת ישר לתוך עיניה ושמה לב שלאט לאט כל האנשים נעלמים,
הם לא יוצאים דרך החלון ולא דרך הדלת הם פשוט לא שם יותר...
ואז את מחייכת אליה... חיוך של שמחה שהכל נגמר ותודה שהצלת
אותי... והיא מבינה שהכל טוב והולכת בלי להגיד מילה.
ואת נשכבת על הצד מחכה שהדלת תיסגר ולקול הידית שעולה,
עולה גם החיוך הגדול הזה שלך שכולם אוהבים.
את מחבקת את הכרית חזק חזק לוחשת: "לילה טוב אמא" ונרדמת... |
