השעות נוקפות ועוברות
השעון התקדם
לעיתים בפרצים
ולעיתים בעצלתיים
רק לו היה הזמן להשתובב

ומחשבותיי נתונות לך
המילים עצורות מלזרום
מעוכבות ע"י מחסום בליבי

כמה שרציתי ונאבקתי
לומר לך אותן לא יכולתי
כחומה במוחי עצורה

ועת סבלנותך קצה
ורגשותיך בסערה
מבולבלת כמוני בלי לדעת
שגם אני במאבק

אני נקרע בתוכי
לא יודע מה לומר ומתי
האם להגיב או לשתוק

לאיטנו נסחפנו כיבשות
באיטיות אבל בהתמדה
מתרחקים ומתנגשים
אבל תמיד בהישג יד

מה כיוון הזרם
האם אנו נחים במקום
או שאנו נסחפים למפל

אנו אצים לקראת מפגש
אך נרתעים בקיומו
ולבסוף מתנתקים למספר
שעות להבין את שנשתבש

מה שפרח בתחילה כפרח
מט ליפול כבניין ללא יסוד

ורגשות הם בסיס אחד
כנות אחר, רחמים שלישי
וכמובן אהבה לידם
ונאמנות, הכל מחוזק בקורטוב של מה?

מה המרכיב החסר עליו
אנו בנינו אהבה או שמע
יחסים אלו? מה מחזיק אותנו
כאן ביחד?

האם בדידות? או שרצון השיוך?
השיעמום אולי? או יצר ההרפתקה?

תוכלי לומר לי תשובה לכך יקירתי
כי ללא הבסיס הכיצד נשרוד
את התלאות שיבואו עלינו

התשובה תימצא או שככל חי
כך גם יחסינו יקראו "בר מינן"
ומצבה קטנה בפינות
לבבינו יעמוד דומם
לזכר עוד חלל במלחמת התשה שבינינו

או שנחזור האחד לשנייה ונזרע מחדש
כפלח ונקווה ליבול שופע בעונה הבאה?