אומרים שדם סמיך יותר ממים.
מי כמוני יודע. ראיתי יותר מדי.

למה? למה זה קרה שוב?
פעם נוספת, בחורה שוכבת על הרצפה, מתבוססת בדמה שלה...
וזאת לא הפעם הראשונה... היו גם דנה, נטע, שרון...
למה? אני לא יודע... תשאלו אותן...
חבל... באמת חבל... אותה דווקא ממש חיבבתי...
עמדתי מעל גופתה, שעוד פרפרה פרפורי מוות אחרונים מפעם לפעם.
הסכין המגואלת בדם טפטפה על הרצפה טיפה אחר טיפה עד שיצרה
שלולית אדומה.
כל טיפה נוספת שהייתה נופלת הייתה מעבירה אדוות שני לאורך כל
אגם הסבל ההוא.
למה?
חולצתה הלבנה...
קרע עיטר את החולצה הלבנה הטהורה בעבר.
זכר אילם ללהב שחדר מעבר לה.
למה?
למה היא הייתה צריכה לפתוח בוויכוח?
היינו יכולים להיות מאושרים יחדיו... בלי דאגות, עד שהמוות
יפריד בינינו.
כנראה הוא עשה את שלו מוקדם ממה שציפיתי...
עכשיו יש אחת אחרת... כל יום אני פוגש אותה. חמודה גם כן...
שיערה חלק ושחור כשמי הלילה, עיניים כחולות שנראות כאילו הן
יכולות להסתכל עמוק לתוך הנשמה...
אך אני לא אוהב את בגדיה.... זה לא מתאים לה... מדי סוהרת לא
הולמים אותה...