ידידי היקרים,
וגם שאר אנשים אחרים
אני שואל אתכם, מה הם החיים?
לא יותר מאוסף של תמונות וציורים.
בעזרת אותו המכחול,
צוירו חיי בצבע כהה כחול
כשמי הלילה החשוכים,
בשבילי אין אלא את אותן הדרכים,
האפלות... הכואבות...
את נרי מזמן רוצה אני לכבות.

בציורי הכהים
אין הרבה צבעים
רק אותם שמיים אפורים,
ואותה האחת,
שאת ליבי לוקחת.
לא רואה את מבטי
אינה שומעת אנחותיי
ציוריה מלאי גוונים
אותה כל הזמן סובבים
מכחולים וציורים
אינה רואה את מבטיי
הוסיפי צבע לחיי!

ציורים רבים ציירתי
סבל רב סבלתי
לא נשים רבות אהבתי
רק אותה האחת,
יושבת בציורי בנחת.
לא רואה אותי אפילו מקרוב.
איך אי-פעם אותי תוכל לאהוב?

אז אשבור את המכחול
לא אצייר עוד בצבע כהה כחול
כשמי הליל החשוכים.
הולך כל הזמן באותן הדרכים.
אז להתראות ידידי היקרים, וגם אנשים אחרים.
מהם החיים?
רק אוסף של תמונות וציורים...