אדם לאדם אויב, זאב
זה אצלנו בדם טורף, עורף
זה חיה זה כולם
תסתכל מסביב זה בכל העולם
קיצוני זה ימין והימין זה כבר שמאל,
שמלאני הוא בוגד, הוא זבל, כל המדינה באבל,
זה סבל,
כל היום זה שבעה אם לא שלך של שכנך,
זה בנך, משפחתך, זה מטריף את הלב, אותך,
בבית עלמין להשכיב את הילדים לישון, באדמה,
כי השיגרה היא מלחמה, והם האויב הזאב,
זה כואב, שאחים נלחמים, זה שינאה,
זה קינאה על פיסת אדמה, שטומנת אותנו,
לאט לאט, קוברת אותנו, אחד אחד.
ערבי זה קללה, מילה גסה מגעילה,
זה הכל הכללה השפלה, זה עם שלם שהוא אפס
בגלל כמה מטורפים עם חגורות נפץ,
וממשיכים לשפוך דם, של אדם של אח של משפחה,
זה לא רק הם זה נוגע גם לך,
תתעורר,
תוציא את הראש מהאדמה אתה מתעוור,
הזמן עובר ועובר, וכלום לא משתפר, המצב מתכער
כלום לא מתבהר, העתיד מעורפל, אפל, מפחיד,
זה צלקת שתישאר לתמיד,
זה הפחד, שמשתק אותך,
כבר לא ביחד, והפירוד הורס אותך,
אתה כבר לא יוצא לרחובות, יושב מול הטלוויזיה
והתמונות מכאיבות. זה הילדים שלנו,
שנרצחים, משלמים את החובות שלנו,
שפוכים, ברחובות,
זה הארץ, שסובלת, והחיים לא ממשיכים,
נקמת דם, ורצח, זה מלחמת אחים, ואבות בוכים,
על ילדים שלא יחזרו, אמהות מתעלפות,
מעל ארונות שנקברו, זה הבנות שלנו,
שלעולם לא יתחתנו, זה האחים שלנו,
זה אחיינים שלא יהיו, זה העתיד, שנקבר,
זה ההווה, שאפל מטעויות עבר,
האם המנוח הבא, יהיה האחרון,
מרוב הספדים כואב כבר הגרון,
אתה חושב שאתה מבין? אבל זה לא נכון,
עד שזה לא מגיע אלייך, אתה תמים,
אתה עוד מקום טוב מרחוק, לבחון,
למתוח ביקורת, אבל לא באמת לטעום,
מהמוות, מהכאב, מהחוסר שקט שבלב,
אנחנו מחכים לעוד פגועים?
האם מה שיפתור את זה, זה געגועים?
לחיים, לאושר, לאחוות אחים ויושר,
אבל האבן ממשיכה ליפול במורד ההר,
התגלגלה על פני שלט "כאן הנקודה בה השלום נפטר"