יבבה שלא נשמעת כאילו מזמנת לתוך,
את אדונה ובוראה היאוש
אדון גבה קומה סבר פניו אינו מוגדר
פורש הוא את מעילו הגדול מול עיניך והנה אינך רואה עוד כלום
מלבדו.
תחושה קרה וצורמת מוצאת דרכה ברחבי גופך
אשר הוא כולו רק עיניים המבכות ללא הרף,
ומה לך, כלום לך
אתה שארית הריקבון, חלקיק פצפון ודואב שאיבד כיוון, עניין
וטעם.
מעט כמו אמן ללא קהל,
או שמא כלב תועה שאיבד את ריח אדוניו.
בעניים מזוגגות חסר אונים
משווע כולו שבור לבעליו, לתכליתיות שבהשתייכות,
לעוגן היציב עליו להישען כבר לא יוכל.
לבד בחלל ריק המלווה אך ורק בצליל המחריש של יבבה תמידית.