אני רוצה לפנות אלייך...
אני יודעת שזה קצת ישיר אבל עכשיו אני רוצה שתדעי את הכל!
התייאשתי ממך... אמרת לי שאני נעלמתי כשהיה לי חבר, אמרת שאני
נוטשת. למרות שלא אמרת לי את זה, ישירות, זה נודע לי והבנתי,
אז תיקנתי את הטעות הזאת אבל אותך איבדתי ואיבדתי לגמריי...
כשאמרתי לך שלא תהיי עצובה אם אני אעלם לא התכוונתי שאת
תעלמי... וכולם חושבים כמוני... קצת בדיליי... אבל גם הם הגיעו
למסקנה הזאת.... לא אני נעלמתי אלא את נעלמת... את נטשת.
את עזבת אותי כשהוא תקע לי סכין בגב, כשהוא נטש, כשהוא ברח.
ממך קיבלתי את הסכין השניה ואת יודעת מה? ממך זה יותר כאב,
הסכין שלך היתה פחות חדה והיא חדרה יותר עמוק... והוא לפחות לא
סובב אותה בפנים... את הרגת אותי לגמריי... כאילו ניסית לשייף
את הסכין בתוכי, אז זה הצליח לך. הסכין משוייפת והיא החליקה
החוצה... דיממתי כמה חודשים בגללך... אבל על דבר אחד אני יכולה
להגיד לך תודה: בגלל הכאב שגרמת לי לא היה לי כל כך אכפת מהכאב
השני.
עכשיו הפצע התאחה אבל את לא תוכלי לפתוח לי פצעים יותר כי אני
ממך החלטתי לברוח ולהתרחק אני ממך התייאשתי.
3 פעמים אמרתי לך מה את עושה ולך זה לא הזיז אז אני משתפת
פעולה. אני לא מאחלת שיהיה לך רע אבל כשלך יהיה כואב, את יודעת
לא הכל נמשך לנצח, אל תחלמי אפילו שאני אהיה שם בשבילך...
מצטערת שאני כל כך ישירה אבל אני איתך גמרתי!