[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אמיר קליין
/
פטמת זהב

את מתפשטת לאט. החדר חשוך. אני צופה בך מורידה חולצה, חולצת
שד.
התריסים מחזירים לי אהבה, את יורדת ממכנסי הדגמ"ח.
תחתונים באור העמום קוראים לי לחזור אל ימים אחרים, כשהיינו
קטנים, ושיחקנו תופסת, ואני ניסיתי לתפוס אותך, אך את ברחת,
לעולם אחר ברחת, כמו פיה מפיטר פן, מעולם לא גדלת. רק שדייך
הלכו והתעצמו, ואת נשארת לי ילדה קטנה בחצאית שקופה, בתחתונים
ורודים את מקפצת על החוף.
"אני הולכת להתקלח", אמרת לי, ואני צפיתי בך, שרוע על המיטה
הכפולה.
את רצית אותי בתוכך, אני כל כך רציתי אותך בתוכי. ילדת פלאים
שכמותך, רוקדת עם המטריה בגשם, קופצת משלולית לשלולית, אוחזת
תפוח אדום בידך, פושטת מעיל הקסמים.
תמיד את יורדת אלי ממרום שבתך, אלה דמיונית את, כולך בראשי.
יש לך אלף פנים, וכולם מחזירים לי שמחה, ואלף שמות לך, ואת
עצומה.
יש לך פטמות קטנטנות עם צבע זהב, יש לך פתיחה של שישה
סנטימטרים, יש לך שיניים יפות ולבנות, יש לך גבות קטנטנות
ודקיקות.
פעם, כשבאתי אלייך לבוש במקטורן מגוהץ ומחויט שמצאתי ברחוב,
חייכת ומשכת אותי אל המיטה, וכשנגעתי בך נזכרתי בלחישות שלחשת
לי, לחישות אהבה, שכבר אינני זוכר, כמכשף שלוחש לחשים, כך
כישפת אותי בלחשייך הקסומים.
את מורידה תחתונים. ערוותך נוצצת באור היום. לו רק יכולתי
להנציח אותך כך.
הלא אני יודע, יום אחד תלכי ורק החלום ישאר, והאור החיוור
שנוזל מן התריס יסנוור אותי, וכבר לא אוכל לראות את פנייך,
צחוקך כשהכנסתי ידי.
אחרי המקלחת את באה, כולך עטופה במגבת צחורה כמו מתנה בחג
המולד, ואני ברוש שצומח גבוה פותח אותך בפליאה. כמו ילד קטן
אני מרגיש.
ומה אמצא שם מאחורי המגבת הזו? גופך העירום הוא חידה בשבילי,
לא אדע מה לעשות בו.
את מסתובבת. אני מביט בך. עוד מעט ייעלמו פנייך, ולאחר שאלך
אזכור שני שדיים לבטן קטנה, רגליים צחורות לעור מגרה, עמוד
השדרה מתחבר לנקודה אחת, מאוד מסויימת, שלא יוצאת מראשי.
את יפה. באור היום בוודאי תהיי יפה יותר, כשאהיה לבדי תהיי יפה
מתמיד.
פנייך, כמו מאחורי וילון שחור, נעלמו אל הכלום, ורק ערוותך
המבצבצת מאחור נשארה בראשי.
כך אני גבר מצוי, לא עוד האיש שרציתי להיות, לא עוד האביר על
הסוס הלבן, לא עוד קוסם ששולט בעצמו, לא עוד רומנטיקן.
אני עונד על ראשי את טבעת נשיותך, היא נפתחת עד אין קץ. כל כך
רציתי לחדור לתוכך, כל כך רצית לחדור לתוכי, ועכשיו, כשהחלפנו
תפקידים, ואת התפשטת, ואני כבר לא אני, ואת עירומה, תגידי לי,
בבקשה:
כלום לא היה עדיף לולא התפשטת? לא היית רוצה להשאר בראשי עם
פנייך היפות?
אינך ישבן ומעלה, אינך פטמת זהב.
אינני גבר מצוי. כבר אינני מאוהב.
אינך האישה שאהבתי. את פטמת זהב.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
תגידו, יכול
להיות שאין בכלל
מדינה כזאת,
לפלנד?


נ. הולגרסון


תרומה לבמה




בבמה מאז 2/2/05 16:51
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אמיר קליין

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה