אני רואה אהבה שיוצרת בדידות,
אני רואה אגדות שהופכות למציאות.
ולפעמים גם המציאות איננה באמת שם,
כי אני לא רוצה אותה והיא נאלמת אתם:

עם השקרים שפיתו אותי לגלות
דברים שמעולם לא רציתי לראות,
עם תחושות לא נוחות שאינן מרפות
ועם רדת השמש הופכות מפלצות...

אני רואה אהבה שיוצרת בדידות,
אני רואה אגדות שהופכות למציאות.
ולפעמים המציאות מתקרבת לכאן,
והיא נוקשת בדלת ביחד אתן:

עם אותן מפלצות מהן אני פוחדת,
אט אט הן לובשות צורה אחרת...
אך לא אצטרך להתייחס לרדיפתן,
אם אעצום עיניי ואומר "הן לא כאן"!

אני רואה בדידות שיוצרת שנאה,
אני רואה מציאות שהייתה אגדה.
פתאום אלו לא סיפורים רחוקים,
פתאום מרגישה את "האגדה" בפנים...

המפלצת כבר לובשת את צורתה,
של כאב, פחד, חרדה, ואובדן שליטה.
פתאום התשובה מונחת מתפוצצת,
אתה אתה הוא המפלצת!