כשחזר הביתה וידיו מגועלות בדם
ונפשו פצועה מהזוועות שראה
והוא לבוש מדים מלוכלכים
נשקו על גבו מונח
והוא לעצמו הבטיח
שהוא לא ינוח
עד שאת אהובתו הוא יחבק
עד שאותה הוא ינשק,
מהמלחמה הוא חזר
משדה הקרב הוא שב
למרות כל הזוועות שראה
לא שכח מהי מהותה של אהבה

הוא מבחין בה מרחוק
ואליה הוא רץ
והוא נולד מחדש
רץ אליה ללא כל חשש
מתעלם מכל מה שראה ומכל מה שחש
בליבו היא כפרח בשממה
המקור היחיד לחייו על פני האדמה
רק בשבילה הוא חזר מהמלחמה.

אותה הוא מחבק
והוא מתרגש
כל גופו רועד
את שפתייה הוא מנשק
שאת כל השממה בליבו ממלאת
ועדין הם מחובקים
ראשו מונח על כתפייה
ידו מלטפת את שערה השחור שגולש על פניה
דמעות עניו מרטיבות את חולצתה
והיא כל כך קרה
וגם היא בוכה
אך לא מאותה סיבה
היא יודעת שבו היא תפגע
אותו היא כבר לא אוהבת
על מישהו אחר היא חושבת
מישהו שהכירה בתקופת המלחמה
מישהו שחיבק אותה כשהיתה בודדה