איש אחד, תמיד עגום,
לו הכול נראה פגום,
בלי הפסק ראשו הגה
המון סיבות לדאגה:

פן יקרה ליקוי-חמה
שמא תרעד האדמה
אולי הכול יהיה שממה
וכך - כל שעות היממה.

חברו של האיש, תמיד עליז,
הכול אהב, אולי הפריז;
לו העתיד נראה ורוד
את שמחתו הראה תמיד.
                       
כשהגיע זמנם לגן עדן לפרוש,
אמר העליז לעגום ששם אין סיבה לחשוש,
כי דבר בגן עדן אינו משתבש,
כל היום רוחצים בברכה, או משחקים שש-בש,
שותים בלובי עם חברים מיץ הדרים
וכולם פה-אחד מסכימים שעושים חיים רק... כשמתים.