הסיפור הזה הוא על חבר שלי למחלקה שהתאבד כשהיינו בטירונות. לא
כי היה לו קשה שם או משהו, כי מזה כבר טירונות? בסך הכל כמה
שבועות של סבל. הוא עשה את זה לעצמו עם רימון רסס מספר 26, וכל
העניין עשה הדים די גדולים אבל נשכח מהר מאד, מזה כבר רימון?
בסך הכל כמה רסיסים, 1024 אם להיות מדוייק, שעפים לכל
הכיוונים. קראו לו שלומי קורט ואחרי שמת הייתה הדרגה שלו
רב-טוראי, אבל מזה בכלל דרגה? בסך הכל כמה פסים על הזרוע. באמת
שכל הפרשה הייתה יכולה להשכח הרבה יותר מהר ממה שגם ככה היא
נשכחה, כי מזה כבר חייל שהתאבד? בסך הכל תחקיר אירוע ואולי כמה
מילים בעיתון. אבל קורט לא סתם התאבד, לא ולא, הוא לקח ביחד
איתו את המ"מ, שלאחר שמת הועלה לדרגת סגן. כל הסיפור קרה
באיזור השבוע השישי של הטירונות, כשהוסמכנו בזריקת רימון, שזה
לא עניין מסובך, סך הכל לזרוק אותו רחוק ולשמוע את הפיצוץ.
קורט באותו יום כבר היה סגור לגמרי על התכנית שלו, וכשהגיע
הרגע, שלף את הניצרה והפיל את הרימון בתוך העמדה הממוגנת. המ"מ
לא הספיק אפילו לצעוק "רימון בתוך עמדה" לפני שפילחו את גופו
ואת גוף החייל שלו 1024 רסיסים. לכוח הרפואה שהגיע לשטח האש לא
היה שום דבר לעשות, הם אפילו לא זיהו חלקי גוף ברורים. כל
המחלקה מייד החלה להיחקר על ידי מצ"ח ועברנו שיחות אישיות עם
הקב"נית של הבסיס. רבים בכו, לא אני. מה בכי כבר יכול לעזור?
בסך הכל כמה דמעות.

כמו שהזכרתי, לקורט לא היה קשה בטירונות וגם אם כן, אין זו
הסיבה להתאבדותו. מסתבר שהייתה לקורט חברה אחת בלונדינית יפה
מאד. היא הייתה חברה שלו במשך שנה והוא אהב אותה מאד, אבל מזה
כבר אהבה? בסך הכל כמה נישוקים וחיבוקים. בכל מקרה, בשבוע
הראשון של הטירונות, כשאנחנו היינו עסוקים בלרוץ ולזחול,
הסתובבה לה חברה של קורט באלנבי לבדה בלילה, שם תפס אותה בריון
שלמד איתה בתיכון וגרר אותה בכוח לסימטה צדדית. אותו ביריון
אנס אותה שם והסתלק מהמקום. מה זה אונס? בסך הכל כמה רגעים של
כאב וכמה צלקות נפשיות. אבל לא זאת בלבד שעברה חברתו של קורט
את החוויה הקשה, הסתבר לה לאחר זמן מה שנכנסה להריון מאותו
ביריון. היא נבהלה מאד, למרות שאני חשבתי - מה זה בסך הכל
הריון? כמה תאים שמתפתחים בתוך הרחם. בכל מקרה, היא סיפרה את
סיפור האונס לקורט רק לאחר שגילתה שהיא בהריון. זה היה יום
חמישי בבוקר, קורט הזדעזע ולא ידע איך להגיב. הוא תיכנן למצוא
את אותו ביריון למחרת כשנצא הבייתה, ולירות בו עם הנשק האישי
שלו. קורט היה מאד מעורער באותו יום ואיש מאיתנו לא ידע את
הסיבה. כשהגיע הערב עמדה המחלקה למסדר כוננות שבדק המ"מ. הוא
עבר ובדק את הכוננות האישית של כולנו. כשהגיע לקורט הזדעפו
פניו. "מה זה הבזיון הזה, קורט? פאק בכוננות! יש לך שבת!" מזה
כבר פאק בכוננות? בסך הכל כמה כדורים חסרים במחסנית.

המ"מ הרס את תכניתו של קורט לנקום את נקמתו ביום שאחרי, וקורט
בגלל מצבו הנפשי המעורער והכעס האינסופי, החליט להרוג את עצמו
ואת המ"מ ביום ראשון בשטח האש. הלכנו כל המחלקה לנחם גם את
משפחת המ"מ וגם את משפחת קורט. כשהיינו בבית של קורט גם חברה
שלו הייתה שם ולא הפסיקה לבכות. שמתי לה יד על הכתף ואמרתי לה
שיהיה בסדר. מה זה "יהיה בסדר"? בסך הכל שקר לבן. המשפחה של
המ"מ היו עצובים ואף כעסו על כך שהסמלים שלנו ביקרו בביתו של
קורט, שלטענתם היה רוצח. המחלקה התפרקה וכולנו התפזרנו בפלוגות
אחרות. בעמדה שבה נהרגו קורט והמ"מ הוקמה אנדרטה קטנה לזכרו של
המ"מ. קורט לא הוזכר בה. הביריון שאנס את חברה של קורט השתחרר
מהכלא אחרי חמש שנים. מה זה כבר צדק? בסך הכל כמה עקרונות
שתמיד נשברים.