אולם נשפים גדול, צבעוני
יש מיליון אנשים והנה גם אני
צוחקים ורוקדים ויפים וחיים
גם אני שם, רוקמת, כמה שירים עצובים
כשמסתכלים, זה אפילו קשה יותר
נחנקים בדמעות שנשפכות ליין זוהר
וברקע צעדי ריקודיהם הבטוחים
נראים כמה קמטים של עצב, על מצחי בודדים
המוזיקה נשברת לקול זעקה דקה
שיר כאב ובדידות ורצון ושתיקה
משב רוח קליל, הקפיא את קהל הרוקדים
הרבה פחות מזיקים, כפסלי קרח קפואים
נטשתי הרקמה וקמתי מכיסאי
שקועה בקול המנגן את לבי
רוקדת בין אנשים, קרחונים
מטורפת, מתחברת, חודרת למילים
נכנסת לטראנס בו שלי הבמה
אני והשיר וסביבי תרדמה
כל מילה היא תנועה, מתנער גופי ונדם
כל תו בין צלילי גופי, שוקע ונחתם
יד נזרקת אל על, שיערי נפרע
גופי רועד מצטמרר ולבי נקרע
בשמלתי המפוארת נפער החור
לא אוכל את כל אלה, עוד בתוכי עוד לשמור...
צלילים אחרונים של שקט נפשי
מרוטשת על רצפת האולם הקרה
עיניי עשרות אנשים נפגשות עם מבטי
המשוגעת, למציאות התעוררה...
הביט בי גם הוא בעניים רכות
נוספה גם בושה, לסערת הרגשות
|