לאט לאט הם לוקחים אותך ממני, בלי לשים לב,
נעלמת.
אני כבר לא יודעת עלייך כלום. כאילו שפעם ידעתי.
רוצה להזהיר אותם "היא תפגע בכם, אל תקשרו יותר מדי"
ואת נורא אוהבת אותם.
ואותי, אותי את עדיין אוהבת? אוהבת כמו פעם?
כותבת את כל הדברים הללו, שהחזיקו אותי.
אבל הם לא לי.
את כבר לא זקוקה לי, אבל אני, אני זקוקה לך. אבל מפחדת להגיד.
כי את, את סתם תגיבי באדישות הרגילה שלך.
אני יודעת שהיא סתם מסכה, ומתחת את כולך רגש.
תצאי פעם מהמסגרת הזו, ותגלי עולם חדש לחלוטין
שבו אפשר לפגוע ולהפגע. אבל את תסלחי, והם יסלחו.
אבל אצלך זה לא כך, פגעת ונפגעת. וכלום לא נסלח.
אני מתגעגעת אלייך. את יודעת שאני מתגעגעת אלייך?
כל מה שנשאר לי ממך הם רק רסיסים,
מנסה לאחוז בהם חזק חזק. אבל כל הידיים שלי רק מתמלאות חתכים.
את כבר לא מצליחה לגרום לי לבכות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.