הייתי אמור לכתוב סיפור על שחקן שאוהב לדחוף ג'ירפות למכונות
שיכפול (מה?!) אז זה מה שעשיתי. זה התחיל כנסיון לעשות משהו
רציני ונגמר כסיפור מטומטם והזוי לחלוטין...

כמה ג'ירפות אפשר לדחוף למכונת שיכפול? אחת? שתיים? אוליי
אפילו שלושה? זו הייתה השאלה שבערה בליבו של יונתן שפיגל. הוא
תמיד תהה לגבי שאלה הזו, וזו בערה בליבו כמו תנור בוער, אך
לצערו של יונתן הוא התגורר בתל-אביב, שכידוע לכל אינו מקום
אהוב על ג'ירפות.
למרות שיונתן לא שנא את עבודתו כשחקן, הוא ידע שייעודו האמיתי
הוא בלדחוף כמה שיותר ג'ירפות לתוך מכונת השיכפול. הכל אהבו את
יונתן, גם כשחקן וגם כבן-אדם, אך ללא ידיעתם של האנשים שאיתם
התרועע, הוא נהג להתאמן בלילות האפלים והחשוכים של הלילה
בהכנסת בובות של ג'ירפות לתוך ארון. למען האמת צריך לציין
שיונתן היה די טוב בזה, אך עדיין זה היה סוד אפל וכבד מנשוא,
שיונתן היה מתקשה להשאיר בבטנו.

באחד הימים, לאחר שיצא מחזרה על המחזה שבדיוק עבד עליו, הלך
יונתן ברחוב שמחוץ לתיאטרון והבחין במעין רגל של סוס או משהו
דומה מחוץ לאחת הסמטאות החשוכות. מכיוון שזו הייתה שעת ערב לא
הצליח יונתן לזהות בדיוק מה זה היה, וכמובן שהסקרנות הרגה את
החתול... אך יונתן לא היה חתול! והוא החליט (מכיוון שהוא לא
חתול) שהוא ילך ויבדוק מה נמצא שם. הוא התקרב לצידו השני של
הרחוב, כששמע פתאום מעין גרגור מוזר ומוכר. יונתן ידע מיד, זו
הייתה ג'ירפה! משאת נפשו! משאלתו מהאל! יונתן צהל כמו ברווז
ורץ אל הסמטה כשפתאום הבחין באישה עם רגל מלאכותית של ג'ירפה
ביד אחת וביד השניה טייפ-רקורדר שהשמיע קולות של ג'ירפה. האישה
הסתכלה ימינה ואז הסתכלה שמאלה והתחילה לברוח. "אבל למה?!" צעק
יונתן בכל כוחו לעברה כשהיא חצתה את הרחוב. אך בכל זאת המשיכה
האישה לרוץ. היא הסתובבה אל יונתן וצעקה "אתה בחיים לא תדחוף
יותר ג'יר..." ואז נתקע בה רוכב אופניים והיא התעלפה.

למחרת התעורר יונתן, חזר על הטקסט שלו להצגה ויצא לעשות קניות.
הוא הלך בדרכו ופתאום הבחין בשלט שלא ראה מעולם: "רוצים להראות
לנו את כישוריכם? אז בואו עוד היום והירשמו לתחרות דחיפת
הג'ירפות הבינלאומית!" לקח ליונתן קצת זמן עד שהצליח לקרוא את
השלט כי איזה אישה זקנה חבטה לו בביצים עם דג טונה ממולא
בקישואים כי היא חשבה שהוא בעלה, אך כשהצליח סוף סוף לקרוא את
המודעה המרגשת מיהר יונתן לביתו כדי להתקשר לתחרות ולרשום את
עצמו.
אחרי שעה וחצי של צעקות על איזו מרכזנית סינית שלא ידעה לדבר
עברית הוא הצליח לרשום את עצמו לתחרות. הוא התרגש נורא והרגיש
כאילו אלפי פרפרים מדגדגים לו בבטן. "אני חייב להפסיק לאכול
זחלים של פרפרים", הוא אמר לעצמו ונרדם על הספה, מותש מהיום
המטורף שהיה לו.

לאחר חמש שעות של שינה מעורערת הוא התעורר לקול שאמר לו:
"יונתן קום! אתה לא רוצה לאחר לתחרות נכון?" "אבל התחרות
מתחילה רק בעוד שלוש שעות", הוא אמר בעייפות, "ובכלל, מי
א...תה....?!?" מול יונתן המבוהל עמד הודי קטן. "אני הוא חברך
הטוב מהאלאג'אמבאבד!" הוא ענה וחייך בטירוף. "מה?!" צעק יונתן
בלחש.
ההודי הקטן מיהר וקפץ מהחלון בלי להוסיף מילה.
יונתן הלך למכולת כשפתאום אישה אחת התנפלה עליו בהתרגשות. "אתה
יונתן שפיגל, נכון? דוחף הג'ירפות המפורסם?" יונתן לא הבין
מאיפה האישה מכירה אותו וענה לה בנימוס: "כן, זה אני". האישה
התחילה להשתגע וצרחה במלוא גרונה: "אתה יכול לחתום לי על
החזה?!" ומיהרה לפשוט את חולצתה. "לא! לכי ממני!!!" אמר, וברח
אל המכולת. התור היה ארוך. הוא עמד בתור לפחות חצי שעה וכשהגיע
תורו לשלם הוא שמע את קולה של האישה עם הרגל של הג'ירפה צועק:
"אתה עדיין לא ת..." ואז נתקעה בה עגלת קניות והיא התעלפה.

יונתן הגיע לביתו והניח את המצרכים שקנה. הוא התיישב בכורסא
שלו וחשב: "איזה מין יום מוזר היה לי היום", כשפתאום שמע מעין
צעקה לא מובנת. זהו היה מהאלאג'אמבאבד, והוא רכב על היפופטם
ברחוב. יונתן הוציא את ראשו מהחלון וצעק עליו: "מה לעזאזל אתה
עושה?!?" "תפגוש אותי בתחרות", מהאלאג'אמבאבד קרא כשהוא נאבק
עם הרוח שעל פניו.
יונתן הגיע לבניין גבוה שעליו היו באותיות ענק המילים: "תחרות
דחיפת הג'ירפות הבינלאומית", ובאותיות קצת יותר קטנות המילים:
"ומעבדת הצואה של איבנשוורץ". יונתן נכנס לתוך הבניין ומצא את
מהאלאג'אמבאבד עושה מתיחות. לא במובן של למתוח את השרירים אלא
הוא שם למתחרים נפצים דלוקים בתחתונים ואז צחק בקול כשאזור
החלציים שלהם התפוצץ לאלפי חלקים קטנים. בין המתחרים היו גם
המתאבק המפורסם "אל גאוצ'ו" וגם האישה עם הרגל של הג'ירפה. "מי
אתה בכלל?!?" שאל יונתן את מהאלאג'אמבאבד. אך לפני שהספיק לספק
את יונתן בתשובה נשמעה שריקה מכיוונו של השופט. "התחרות
מתחילה!" אמר מהאלאג'אמבאבד ורץ לתפוס את מקומו.

על הקיר היה שעון עצר ענק שספר 10 דקות. השופט הסביר את החוקים
וצעק במלוא גרונו: "עכשיו כשכולם יודעים את החוקים אפשר
להתחיל, מוכנים... היכון.... צא!!!" ונשף במשרוקית הצהובה
והקטנה שהייתה קשורה לצווארו. יונתן מיהר אל הג'ירפה הראשונה,
תפס אותה בצוואר והכניס אותה לתוך המכונה. "אך הבאות יהיו יותר
קשות!" אמר לעצמו יונתן ודירבן את עצמו כדי לעבוד יותר חזק.
לעומת זאת למהאלאג'אמבאבד היו קצת בעיות עם הג'ירפה שלו, היא
סירבה לשתף פעולה וכל הזמן החליקה לו מהידיים, אך לבסוף תפס
אותה מהאלאג'אמבאבד בצוואר והשליך אותה חזרה אל תוך המכונה.
אחרי 9 דקות מפרכות של היאבקות בג'ירפות, תפס יונתן את אחת
הגירפות בידיו כשפתאום היא החלה לדבר. "אני יכולה לעזור לך אתה
יודע... אבל אתה צריך להבריח אותי לטיחואנה!" היא אמרה. יונתן
נרתע מעט בהתחלה אך לאחר כמה שניות הסכים להצעתה ולתנאיה של
הג'ירפה. ובדקה העשירית כבר הצליח יונתן להכפיל את מספר
הג'ירפות שבמכונה שלו. השופטים התיישבו לספור את מספר הג'ירפות
ולאחר חצי שעה באו עם מספר הנקודות. "במקום השלישי! מהאל...
אה... בד... ג'א... לא משנה! ההודי הקטן!" כולם מחאו כפיים.
"במקום השני! האישה המוזרה עם הטייפרקורדר!" כולם זרקו עגבניות
ופלפלים על הבמה וצעקו "בוז!". "אני אשמיד את כולכם!!!" צעקה
האישה בארסיות.
"ובמקום הראשון עם 30 ג'ירפות! יונתן שפיגל!!!" זה היה רגע
השיא בחייו. הוא כמעט והתעלף. אחרי התחרות הוא ברח עם הג'ירפה
החדשה שלו, סוזן, להתחתן בטיחואנה כמו שהבטיח. ועד היום הוא
דוחף אותה לתוך מכונת השיכפול שלהם בכל פעם שהוא מרגיש קצת
"קינקי"!