לאנשים שלא אכפת להם אם יש או אין פואנטה בסוף.
היד שלה קצת מזיעה אבל לא אכפת לו. הוא חושב שהיא אוהבת קצת
פחות אבל לא אכפת לו. היא אומרת שהוא מוזר אבל אחר-כך
מחבקת-בגלל זה לא אכפת לו.
והיא נכנסת עכשיו לחדר שלה והוא אחריה - "צריך עכשיו להיות הכי
יפים שיש." היא מסבירה לו ותוך כדי מפעילה את המוסיקה "אני ממש
רוצה שההורים יאהבו אותך" היא מחייכת אליו ונעמדת מול המראה
"ואל תתנהג מוזר בסדר?" היא שוב חייכה בזמן שהמברשת מלטפת לה
את השיער, היא מתיישבת עליו ונותנת נשיקה קטנה (כדי שלא יעלב)
וחוזרת למראה "אפילו שבגלל זה אני אוהבת אותך"הוא מהנהן והיא
מוציאה את העיפרון לעיניים והוא פשוט מביט בה ובולע כל מילה
שלה -"נו...תתארגן." היא מסדרת לו את השיער והוא מרגיש את
הציפורניים שלה בראש ומחייך, "טוב, אתה בסדר" היא אומרת מביטה
בו בקפדנות "יאללה בוא" היא דוחקת בו, הוא לא קם "נו קדימה אל
תעשה לי את זה עכשיו!" הוא קם באיטיות ומוציא וזלין
מהמגירה-ומורח על השפתיים. היא צוחקת ומתחילה ללכת לעבר הדלת
,
"רגע..." הוא אומר לה "שכחת משהו",
היא מביטה בו במבט שהוא אוהב כשהפה שלה מתעקם ואחריו האף
"אותך?" היא שואלת ומושכת אותו ביד. אבל פתאום הוא מתחיל לכעוס
ונעצר. "נו מה קורה איתך ההורים מחכים כבר צריך ללכת!" היא
מנסה להסביר לו.
"אני לא בא..." הוא כבר ממש כועס עכשיו
"למה???"היא מתייאשת
"אם את לא שמה וזלין אני הולך!"
היא שוב מביטה בו במבט הזה אבל הפעם ביותר זילזול - "אבל חורף
עכשיו לא שורפות לי השפתיים!"היא מתחילה להתעצבן
והוא - "זה או אני או הוזלין" הוא צועק עליה
"מה אתה רוצה ממני?!" היא עוד רגע בוכה,
"אני נפרד ממך אם את לא שמה וזלין עכשיו!" היא מתיישבת
והעיפרון כבר נמרח לה "למה יש לי כזה חבר דפוק?!" היא ממלמלת-
הוא מושיט לה את הוזלין ואומר "אבל את הכי יפה כשאת שמה
וזלין..." ומחייך בשקט. |