היום זה היום
הוא מרגיש את זה
הוא חש את זה בעצמותיו
זה בוער בליבו
כל כך מתרגש
כל כך רוצה
חשב על זה הרבה ממש הרבה
והנה הגיע להחלטה סופסוף
לא עוד יהרהר
לא עוד התלבטויות
הנה הוא החליט
הוא יודע שזה הדבר הנכון לעשות
הוא יודע שהיא עצובה בגללו
אבל זהו זה, נגמרו ההתלבטויות
הוא יודע כבר מה הוא רוצה
הוא יודע שהוא רוצה
רוצה אותה
שבוע שהוא מחכה
מחכה להגיד לה
שומר על זה בסוד
הוא יודע שכאשר היא תשמע את זה היא תשמח
הוא יודע שאז יפסיקו הפרצופים
הוא יודע שאז זה יחזור והאהבה תיצת מחדש
כאשר יגיד לה ויגיש לה את הטבעת שהזמין
או אז היא תבין שהוא באמת אוהב
אז היא תהיה מרוצה
אז היא תהיה שלו
אז יוכל לקרוא לה שוב "אהובתי שלי, יפתי שלי"
אז הוא יוכל לקרוא לה שוב "אשה שלי, מקסימה שלי"
הוא יוכל לקרוא לה כך שוב והיא תדע שהוא מתכוון לזה
ותחייך אליו את החיוך שלה
החיוך הממיס שלה
החיוך שהוא כל כך אוהב
החיוך שאותו לא ראה מזה שבועות
אז הם יהיו מאושרים
הטבעת כבר בכיסו
הוא נוסע במכונית
חושב רק על החיוך שלה
לא ממש שם לב לתנועה
החיוך שלה אצלו בראש וזה מה שמוביל אותו
כמו רובוט הוא מתפעל את המכונית על מנת להגיע אליה
מושיט ידו אל הכיס מרגיש את הקופסא הקטנה ששם
הקופסא הזאת המסמלת מבחינתו
מבחינתה
כל כך הרבה
לפתע
הוא שומע חבטה
הוא מביט לאחור אך לא רואה דבר
כניראה חתול שחצה את הכביש
עוצר בצד
יוצא ומביט אחורה
דמות שוכבת על הכביש
בהלה אוחזת בו
דווקא עכשיו
ביום הכי מאושר
ברגלים כושלות הוא ניגש אל הדמות
מביט בה בעיון
וכמו עולם שמתנפץ עליו באחת
הוא קורא לה
"אהובתי שלי, יפתי שלי"
"אשה שלי, מקסימה שלי"