אני בוער
עומד באמצע הסלון ובוער כמו ערימת חציר משונה
נפרם מחוט התיל
שאגד אותי עד עכשיו
ומאפר את עצמי על השטיח


מישהו דופק בדלת
אני קם
הולך מבעירה לבעירה
עננת עשן כחלחל מעל ראשי
איש מבקש תרומה
אני עומד נבוך
אין לי אלא אפר בכיסים
ואני לא מעז להרים אליו עיניים
שמא גץ יותז מהן
אל כנף בגדו של האיש
ותוכפל בערתי

כן כן
בוער כל הזמן
בוער בשוכבי
ובעיקר בקומי
ובמקום להתכלות
אני רק הולך ומתרבה
ומשקלי ההולך ורב
רק מלעיט את האש
ולפעמים
כשאני נוסע בפז'ו הכסופה
אנשים מביטים מבעד לחלונות
אבל לא רואים דבר
רק קופסת פח מלאה בעשן
כחלחל