סניה הקטנה ישבה מכווצת מאחורי הארון.
עיניה פקוחות בבעתה ולבה הולם.

היא הקשיבה למתרחש בחלל הסמוך.
בכל פעם בה נשמע רעש הפצפוץ המחריד נמתחו כל שריריה בחרדה.

שוב נשמע הרעש הנורא, הגוף הוכה חשמל באחת, התפרק וצנח אל
הרצפה.
היא התכווצה עוד יותר בין הארון אל הקיר, כמה שרק ניתן, לא
מותירה זכר ממנה חשוף.

הרעש נשמע שוב, הגוף התפרק וצנח אל הרצפה.
סניה זקפה את אוזניה, צעדים נשמעו.
מתקרבים אל החדר, עוד ועוד.

והנה דני בן השמונה נכנס אל הסלון והוציא את מכשיר קטילת
היתושים מן החשמל, וכמובן לא שכח ללטף את סניה לטיפה מרגיעה.