עננה כבדה ירדה על הכפר. מבעד לאפלה האפורה מנסים לצלם אותי,
הם לא מצליחים, אני דואג להסתתר היטב מתחת לשמיכת הפוך שלי.
וכששום תמונה לא עולה בידם הם מתעצבנים ומרעידים האדמה בקול
נפץ חזק. ירחמיאל אומר שאלו הם רעמים וברקים, תופעת טבע, אבל
אני לא מאמין לו, הם רוצים תמונה שלי, לתפוס אותי הם מבקשים,
אפילו עכשיו הם מאזינים, אני בטוח.
הגשם מתחיל לדפוק על חלוני, מבקש שאפתח, הוא חושב שאני פתי...
אם הוא רוצה שאפתח לפניו את ביתי אז שידפוק בדלת כמו כולם!
איזו מן צורה זו להיכנס דרך החלון?! רק פורצים וליסטים מתנהגים
כך... אף פעם לא ראיתי את גמל הביצות שלנו, ירחמיאל, נכנס דרך
החלון, הוא יודע שצריך לצלצל בפעמון, לא כמו הגשם הדפוק הזה
שתמיד מנסה "לקפוץ לביקור" בלילה סגרירי שכזה, והטיפשון,
במעשהו, למעשה מסגיר את עצמו - אני חושד שהוא פשוט סוכן סמוי,
חושב שהוא חכם ומתחפש לגשם תמים אך המסכן לא חושב לדפוק
בדלת... אה אה, עליתי עליו!
הופה, הפעמון מצלצל "דוינג דוינג", בטח זה ירחמיאל גמל הביצות,
הוא תמיד מספר שהוא נסע בכל העולם, חצה מדברות, לגם אגמים,
דילג על הרי געש, גלש להנאתו בשארית כוחותיו בביצות של יערות
הגשם שבאפריקה אבל אף פעם לא ראה ביצה איכותית כמו זו שיש לנו
באמבטיה.
אני רץ לפתוח לו ת'דלת, שלא יתרטב יותר מדי, שלא יצטנן. הופה,
זה לא ירחמיאל, זו השכנה הזקנה, היא שוב באה לבקש שק. השכנה
שלנו היא רוצחת שכירה ואת הגופות היא מכניסה לשקים, לפעמים חסר
לה שק היא באה לבקש מאתנו, להתראות שכנה אהובה, אני סוגר הדלת
ופונה לאחור. הופה, עוד צלצול בדלת "דוינג דוינג", זה ודאי
ירחמיאל, אני פותח את הדלת ומגלה כי סוכן הביטוח שלי עומד שם,
לא בא לי לראות אותו, אני טורק את הדלת. "דוינג דוינג", מי זה?
הופה, זו ילדה קטנה שבאה להתרים, אני טורק את הדלת, "דוינג
דוינג", הופה, זה חלזון שטעה בדרכו, "דוינג דוינג", הופה, זה
הבלש ג'ון מלווה בשוטרים, "דוינג דוינג", הופה, זה חנן לרר
מעוטר בגלימת מלך מקריא כרטיס ברכה ברוסית עילגת, "דוינג
דוינג", הופה, זה מיסיונר עיוור עם כרבולת בכיסים, "דוינג
דוינג", הופה, זה הוא תינוק קטן בסלסלה, "דוינג דוינג", יש! זה
גמל הביצות שלי! כמה חיכיתי לך ידידי הביצתי. ירחמיאל מסתכל
עליי, כולו רועד מקור, מגרד בדבשתו ופונה אליי "אהה... שמע,
בלילה שכזה, אהה, לא נעים לישון על ראש הברוש, האם אני יכול
לשהות הלילה בביצה שבאמבטיה שלך, אהה?" בודאי אני עונה לו,
איזו שאלה...
ישבנו ושתינו תה צמחים באמבטיה בזמן שהגשם המשיך לדפוק על
חלוני, המניאק לא מוותר...
"אני חושב שאני אלך לישון" אני אומר לירחמיאל, איזה יום משוגע
היה לי, עם כל הרוח והגשם, אני מקווה שמחר אקום ליום חדש, עם
שמש וציפורים והכל ובלי רוח נושבת כך שאוכל ללכת לעבודה שלי
בחברת המחשבים, נו, לחזור לשגרה...