אז נכון שאני חיה בבועה... אז מה? מישו אמר שאסור לחיות
בבועה?
לפחות שם אני מוגנת מכל החרא שקורה מסביבי. לפחות בבועה כל
הבולשיט שיש בעולם לא יכול לפגוע בי, אפילו לא הבולשיט שלך.

אז נכון שאני תמימה, נו ו...? מישהו אמר שלהיות תמימה זה רע?
אני מעדיפה להיות תמימה כי ככה הכל נראה לי טוב ויפה. לפחות
ככה כולם אנשים טובים ואפחד לא יכול לפגוע בי, גם לא אתה...

אז נכון שאני ילדה, אז? מישו אמר שחייבים להתבגר?
לפחות אצל ילדים העולם תמיד ורוד, לפחות אצל ילדים אין כזה דבר
עצב, ואפילו אתה לא יכול לשנות את זה.

תמיד העירו לי על כל אלה, על הבועה, על התמימות, על זה לפעמים
אני מתנהגת כמו ילדה אפילו שבגיל 16 אמורים לעבור את זה כבר...
אמרו לי שאני חייבת להפסיק עם זה, שיום אחד אני כ"כ אפגע בגלל
כל התכונות האלה שיש בי, אבל אתם לא מבינים שכבר נפגעתי? את לא
מבינים שבדיוק בגלל זה אני ככה?! אלה דרכי ההתמודדות שלי עם
הכל, או יותר נכון דרכי הבריחה מהכל... זו הדרך היחידה שאני
יכולה לחיות למרות הכל. אם אני לא אאמין שהכל טוב ויפה, שלכל
האנשים יש רק כוונות טובות ושהכל ורוד, איך אני אוכל לחיות?
אני לא מבינה איך אני היחידה שמתנהגת ככה? איך אנשים חיים בחשד
שתמיד יכול להיות שמישו מנסה לנצל אותם? איך אפשר להיות
מאושרים אם מבינים שיש כל כך הרבה רע בעולם? תגידו לי שזה לא
החיים האמיתיים, תגידו שאני בורחת, אז מה? לא אכפת לי! ככה
החיים שלי יפים יותר. בדר"כ אני לא בורחת מבעיות, באמת שלא,
הבריחה הזו היא רק מהמציאות לא מבעיות, אבל הפעם לא היתה לי
ברירה. אני לא חזקה מספיק להתמודד עם זה בלי להתמוטט. אני לא
מסוגלת לעמוד עכשיו בכל הכאב...

אז נכון שאני בורחת... מה רע בזה? מישו אמר שבריחה היא לא
דרך? לפחות כשאני בורחת אי אפשר לתפוס אותי, לפחות כשאני
מתחמקת אני לא צריכה להתמודד עם כל הכעס, במיוחד לא עם הכעס
עליך...