מישל נייתן / עוד יום |
ואולי עוד חיוך?
מתרחק, מתרחק.
בין שמים לארץ, מסתתר אי שם,
ובצעדים קטנים הוא נוטה צפונה.
ובראש העץ שוכבת ציפור,
ולראש העץ אף אחד אף פעם לא מצליח להגיע.
זמזומי קריאה שנבלעים באויר, ובתוכם האמת שלעולם לא תגיע
למקומה המיועד.
והעיניים שפולות, הכתפיים מרפות,
ואולי עוד חיוך?
מתרחק
מתרחק.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|