זה חוט שנידף באוויר,
אל הציפורן, דרך הפות,
חותך את המעי, מתבשל בקיבה,
פועם בלב, מטפס במעלה הגרון,
ושם נעצר במשך שנים.
עד שיד, ספק אם שלי,
חודרת דרך המוח,
אל הושט,
ומוציאה אותו לאור, לאוויר העולם,
אל המחברת הצפונה,
אל השורה.
ואני תוהה, לתומי, אתה מבין את שירי? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.