השיר הבא נכתב בשעה בה למדתי למבחן מתסכל בהסטוריה,
וכמובן שמחשבותיי נדדו.
הנה שילוב של חומר בהסטוריה של כיתה י"א
ורגשות געגוע עזים כל כך..בעע.

אני אנקוט במדיניות תוקפנית
ואמתין עד יעבור הזעם.

מדי פעם,
אלחם בעצמי,
שלא לשלוח אלייך
התקפת פתע
של גילוי רגשות.

אחתום איתך ברית
כדי שתפסיק
לירות בי
מבטים מבלבלים.

ואתה מכיר את כל נקודות התורפה,
יודע בדיוק מהיכן לחדור.
אבל אני בתמימותי,
בטוחה שנשאר בך עוד שמץ של אנושיות
ואולי אהבה?

התכסית במדים של האוייב
ועכשיו אתה בצד השני, רחוק ממני.
נלחם בי
מלחמה דוממת.

ואני אמתין עד יעבור הזעם,
ואחכה לך בשער האוייב,
עד שתחזור.