אז נמאס לי לכתוב ונמאס מחרוזים,
צריך לפרוק כאב, לכאב אין חרוזים...
לחזור לבי"ס לחזור לשיגרה
ההפסקה היתה קצרה מדי.
לשבת על ספסל, תבואו להרצות לי,
להשלים את החומר לעבור את המבחן
למי אכפת מהמבחן?
למי אכפת מבית הספר?
אתם לא מבינים שהוא מת?
הוא לא יחזור לשיגרה!
וגם אני לא, לא בינתיים לפחות
לא אחר כך לפחות...
עבר כמעט חודש, הזמן עבר מהר
בשבילך, אבל בשבילי?
הרגשתי כל לילה שעבר הוצאתי את הנשמה
כל לילה בכמעט חודש...
ואתה, עם האמונות התפלות שלך
לא אכפת לי איך אתה נראה
לא אכפת לי... אם רק יכולתי לחזור אחורה.
לתת לך חיבוק אחרון.
אבל איך הייתי צריכה לדעת
שזו תהיה הפעם האחרונה שנתראה?
איך הייתי צריכה לדעת לבוא לבקר אותך בבית חולים,
כי לא תצא משם יותר
איך הייתי צריכה לדעת לבכות, להתאבל
איך הייתי צריכה לדעת לצייר, ולא מתמונה.
רק אם הייתי יכולה לחזור
לפעם האחרונה שנפגשנו...
לפעם האחדונה של "תהיי בריאה"
אתה, אתה ידעת כבר אז...
ידעת כבר אז ולא אמרת לי...
ידעת כבר אז ולא נתת לי לחבק אותך...