חצות, שתי נקישות קלות על דלת הכניסה.

מאי קמה מהספה, לובשת מכנסיים וטי-שירט וניגשת לכיוון הדלת.
בדרך לדלת היא נתקלת בידית של הכורסה ההיא, הירוקה, זאת שהם
קנו ביחד עוד כשהוא עבר לגור אצלה. היא מגיעה לדלת ופותחת
אותה.

"מה אתה עושה כאן?" היא נדהמת. "סתם, התחשק לי לראות אותך",
הוא ענה בקרירות. אלון היה החבר לשעבר של מאי, האהבה הראשונה
שלה עוד מגיל חמש עשרה. היא הייתה איתו באותה כיתה בתיכון,
שירתה איתו באותו בסיס צבאי, ואפילו אמא שלה אהבה אותו. מה
יכול היה להשתבש? הכל נראה כל כך מושלם.

"בשעה כזאת? הערת אותי מהשינה", היא אמרה. "מאי, שנינו יודעים
ששכבת על הספה וראית טלוויזיה. היא הרי עוד דולקת. תמיד זיהיתי
את השקרים הקטנים שלך, אני לא מתכוון להפסיק עכשיו", ענה אלון
עם חיוך קל. מאי מסמיקה. היא אף פעם לא יכלה לעמוד מול החיוך
הכובש הזה של אלון.

"אז... מה אתה עושה כאן?" שאלה במבוכה. "שאלת אותי את השאלה
הזאת כבר. רציתי לראות אותך", אלון ענה. "ככה סתם? אחרי כל
הזמן הזה שלא היינו בקשר, אתה מופיע לי פתאום בדלת משום מקום
באמצע הלילה, בתירוץ העלוב הזה שאתה סתם רוצה לראות אותי?
אלון, אל תזיין לי בשכל". אלון גיחך במבוכה. "באמת. באמת באמת
התגעגעתי. לא תזמיני אותי להיכנס?"

בצעדים כבדים מאי פינתה לו את הדרך. אלון נכנס. נכנס לתוך
חייה. והיא הרגישה שהפעם, הוא לא ייצא מהם כל כך בקלות. היא
צדקה.
אלון מיד מצא את מקומו על הספה הירוקה ההיא, הושיט את ידו לעבר
קופסאת הכאמל שלו, והצית סיגריה. מאי סגרה את דלת הכניסה,
והתיישבה מולו.

"אתה יודע אלון, אני כבר לא מעשנת. הפסקתי אחרי שעזבת. בעצם,
התחלתי מתי שהגעת, אז כל תהליך העישון אצלי היה די מטאפורי",
אמרה בעצב. "תשתה משהו?" מאי שינתה טון בפתאומיות. "קולה בתור
התחלה, ואחר כך כל דבר עם אלכוהול יהיה נהדר", אלון חייך. מאי
קמה באיטיות מהספה והלכה למטבח מבלי להוריד את עיניה מאלון.

היא עדיין רואה בו את אותו הילד בן השש עשרה, עם האופנוע
השחור, הסיגריות והשיער הארוך. מורד. "נגמרה הקולה. שנגיע
ישירות לשלב האלכוהול?" "רק אם את מוכנה לשתות איתי, מתוקה",
אלון ענה. מתוקה. איך היא התגעגעה לשמוע את המילה הזאת. מאי
מגיעה לסלון עם שתי כוסות זכוכית פשוטות, קערת בוטנים ווודקה
קפואה.

"אולי תבואי לשבת לידי? למה את כל כך רחוקה? את יודעת, אני לא
נושך", הוא גיחך. מאי התקרבה לאלון, ובכל צעד שעשתה היא יכלה
להריח את הריח הזה שלו, שכל כך מאפיין אותו. הריח המחוספס הזה
של אפטר שייב יוקרתי, עשן סיגריות שנדבק לבגדיו ואלכוהול. ריח
של הרבה אלכוהול. היא התיישבה. אפילו התחבקה איתו.

"יאללה, בואי נפתח את הבקבוק." אמר בעיניים בורקות. "אתה לא
חושב ששתית מספיק כבר לפני שבאת? אני יכולה להריח את זה מכאן".
"די, נו, ממתי את כזאת כבדה? תביאי את הבקבוק". אלון פתח את
בקבוק הוודקה ומילא את שתי הכוסות. הוא מילא את ידו בחופן
בוטנים, ולפני שמאי הספיקה להבחין במשהו נוסף, הוא כבר רוקן את
הכוס.

מאי מתעוררת. ארבע בבוקר. היא מסתובבת במיטה והוא שם. דומם.
למאי לוקחות כמה שניות בשביל להבין מה היא עשתה, עד שהיא רואה
את הפצע הפעור בחזו של אלון. היא רצה למטבח ומגלה שם סכין
מגואלת בדם. "מה לעזאזל קרה כאן?" היא שואלת את עצמה, "מה
עשיתי?"