נתתי לך חיי,
ממך בניתי זיכרונותיי,
אצלך הפקדתי מפתח לבי,
אתך הייתי עירום כביום היוולדי,
לך סיפרתי כל סודותיי,
בפנייך חשפתי כל תקוותיי,
בך האמנתי לאורך אהבתי,
בך בטח לבי.
היו שעות יפות בהן זרחנו,
היו שעות קשות שאוזן קשבת מצאנו,
ידענו שלווה מתוך תקווה,
ידענו צער מתוך אכזבה;
הכל בהרמוניה נעשה
בשמה של אהבה חזקה
שזרועותיה אל המחר פרשה
ואת עיניה אל האופק נשאה.
לפתע הפכנו לזרים
עם אינטרסים לא משותפים,
כל-כך רחוקים ומנוכרים
עד שאפילו נפסקה שירת החיים,
בכי במסתרים המיר את התקווה
בתיסכולים ואכזבה;
בחזרה אל השאלה -
האם היתה כאן אהבה?
25/09/04 © |
