בבניין משרדים רב קומות בשדרת miklabraut המהודרת, שכיית החמדה
של עיר הבירה הצפונית בעולם, בקרבת מבנה הבזלת האפור אלתינג,
מקום מושב הפרלמנט האיסלנדי, ישב אולאפור, פסיכותרפיסט ששמו
יצא למרחוק בעיר הבירה, וסחט את סיגריית הקאמל שלו עד הפילטר.
הארונות הלבנים והריהוט הבהיר תאמו את מזג האוויר הקודר בחוץ;
רוחות חזקות נשפו וכמו טלטלו את הקומה התשיעית שבמרום הבניין
עד היסוד. הבוקר התחיל בצורה מסויטת. פטישי האנגובר הלמו
ברכותיו של אולאפור בתיאום מושלם במקצבים מן הקצה השני של
העולם, כמו מהווים את הרקע הרע ביותר לצלצול הראשון שבישר את
פתיחתו של יום העבודה הגרוע ביותר שהיה לו מעולם.
אל הדלת נכנסה דמות מוכרת, כרבולת צהובה עיטרה את ראשה,
ואולאפור, גם מבלי להיות בקיא יתר על המידה בענייני ד'יומא
(ספרות מקצועית תפסה את מרבית זמנו הפנוי) - זיהה את הדמות על
המקום, בלע מעט רוק וניסה להגניב משפט מבעד לרעד שתקף את
שפתיו.
''איידור?'' הוא לחש, כמו מנסה להגניב משפט מבעד לעיניים
מרוצצות של מעריץ צעיר.
''כן, אפשר כבר להתחיל?'' ענתה הדמות בקול תקיף, אך בו בזאת
מעט מבויש.
איידור היה קפטן נבחרת איסלנד בכדורגל. כזה שאם שחקני כדורגל
הם מוט ברזל ודוגמניות הם מים, הוא כבר מזמן היה משיר חלודה
מעודף מגע. בן 27, עם משכורת בהיקף המותניים של פיל בספארי -
מגיע למשרד של פסיכותרפיסט שאומנם מוכר בסצנה הקלינית של
ריקיאוויק ככוכב עולה וכבעל יד רכה על אקדח הפרוזאק, אבל
בוודאי לא כזה שבין לקוחותיו נמצאים גם כאלו שעוצרים אותם
ברחוב גם אם לא בכדי לבקש סיגריה.
בן רגע הסתחרר ראשו של אולאפור, והפעם לא בגלל הגינס שהגיר
לתוכו אמש אצל אריק בכמויות שיכולות למסטל קרחונים, וכל סדר
היום העמוס שלו עליו הקפיד בשמרנות של כלה קתולית לפני ליל
הכלולות נשכח כלא היה.
''שב, שב איידור, בוודאי...בוא נתחיל - הוא עדיין לחש, ממאן
להאמין - מה מביא אותך אליי?''
''אתה לא קורא עיתונים הא?'' ענה איידור, ספק מרוצה מתחושה
אלמונית לא מוכרת, ספק נעלב מחוסר ידיעה לא מוסברת.
''אני קורא רק ספרות מקצועית'' השיב אולאפור לשאלה אגב חיוך
ממתיק סוד, מנסה לשבור את הקרח עם הכוכבן המזדמן.
איידור החל לספר את כל הפרטים לאשורם ודומה כי האפשרות לשפוך
את הלב בפני בעל מקצוע הקלה עליו. הייתי מפרט הרבה יותר על
פירוט התככים במסדרונות חדרי ההלבשה, המזימות המקצועיות
והסודות בין הסדינים אלמלא באותו רגע נשמע בשנית צלצול הפעמון
- הפעם מטריד אף יותר מאשר קודם.
לא צריך להיות מומחה לסטטיסטיקה כדי להקיש שאין שום סיכוי
שלמשרד פסיכותרפיסט בריקיאוויק יכנסו אחד אחרי השני שני
סלבריטאים - הנפילה הייתה חייבת להגיע. מן החריץ שנפתח וממנו
חדרה אל החדר החשוך אלומת אור בודדת הסתלסלו טבעות עשן
ואולאפור כבר ידע במי מדובר.
''כן אני שמעתי אותך, זונה'' נשמע הקול ממנו חשש אולאפור יותר
מכל, ואינגריד נכנסה אל החדר, לבושה במיטב מחלצותיה שכללו מעיל
גשם מטולא ומטריה פרחונית. מיותר לציין שאינגריד פלטה את הקללה
הקודמת שפילחה את האוויר לעצמה בלבד - אולאפור היה מונוגמי בכל
מה שקשור לעבודה. טיפוס קשה ומכוער כמו הלילה שאף מזכירה אפילו
לא שקלה לבצע בו טובות הנאה מיניות בכדי לקבל את הזכות לענות
לטלפונים ''משרדו של אולאפור ברגסון, במה אפשר לעזור'' ולחטוף
את הקללות של אינגריד.
''5 דקות אני מאחרת ואתה כבר מחליף אותי בתרנגולות?'' תהתה
אינגריד, הפעם לא בינה לבין עצמה, כשהיא מתכוונת לתסרוקת של
איידור, שבאמת הייתה קצת מוזרה. מהפה של אינגריד נדף ריח של
מיכלית דלק לפני פריקה; אם מישהו היה מכניס לה גפרור לתחת היא
הייתה שורפת את כל החוג הארקטי. איידור הגניב צחקוק מתחת לשפמו
הבלונדי (כן, בצד הזה של העולם הבלונד הוא טבעי), ואולאפור תהה
בינו לבין עצמו איזו רומבה בטח משתוללת אצלה בראש אם אצלו עדר
תאו רץ מצד לצד אחרי שלושה פיינטים של גינס.
''אני אלך - אינגריד עשתה את עצמה נעלבת, לא באמת מאמינה
שמישהו ימצמץ משליפת הנשק הלא טעון הזה - הוא בטח יכול לשלם
יותר הפאנקיסט הזה'', ואז קם להגנתה אותו פאנקיסט והתעקש שגם
היא תשאר, וכל אחד יפרוק את אשר על ליבו. אולאפור לא התנגד.
כמי שהצירוף של אף גדול, פנים מחוטטות ושיער מדובלל הכתיב
עבורו מספיק פעמים בעבר את הכלל כי בכדי לשחרר את הלחץ בביצים
חייבים ללכת לזונה, הוא הבין את חוק עולם הבושת לאשורו - שניים
ביחד משלמים יותר מכל אחד לחוד.
השיחה פנתה לכיוונים אחרים ממה שתכיננה אינגריד בתחילה ככל
שהלכה והתבהרה התמונה בנוגע לזהותו של בעל הכרבולת שיש מכונס
בעצמו מימינה. לאט לאט הפך המבט המטורף בעיניה של אינגריד
ליותר ויותר רגוע, ודומה כי גם היא החלה להסתכל על איידור במבט
מעריץ, מדמיינת איך החלוץ המסוקס מסיר ממבושיה את קורי העכביש
שהספיקו להטוות מאז בעלה זנח אותה בשביל איזו עבודה בפארק
לאומי. לאט לאט ככל שחלף הזמן הפך אולאפור לתפאורה זניחה.
אינגריד החלה להמרח על איידור כמו חמאה על לחם שחור
וההתגופפויות הפכו הדדיות לתדהמתו של הפסכיותרפיסט.
הנה אינגריד, חשב אולאפור בינו לבין עצמו, בחורה שאם הייתה עץ
אשוח אפילו חסרי בית היו מתביישים לקחת אותו בתור עץ חג המולד
שלהם, רחוקה פסע מחוויה מינית סוערת עם הבחור המפורסם והיפה
במדינה.
פסיכיותרפיסט עם התחבטויות בנוגע לשינוי מין, כוכב כדורגל
במצוקה מתגופף עם אלכוהוליסטית מזדמנת שמריחה כמו חומר חיטוי
רפואי נזעקו למשמע הצלצול הנוסף בדלת. מפתח הדלת השחורה הגיח
אדם בגלימה שחורה עם גימור לבן בצדדיה - מגנוס.
את מגנוס אינגריד ואולאפור כבר הכירו; כומר סכיזופרן שמתלבט
בינו לבין עצמו אם הוא השטן או בן האלוהים הזקוק לעצות בנוגע
לחיי המין שלו מפסיכותרפיסט שמהווה מצבה חיה לכוח המשחית ורב
ההרס של הגנטיקה האנושית זה בדיוק מה שהם היו צריכים עכשיו.
המבטים של כולם הופנו למגנוס, שנראה נבוך מתשומת הלב שהופנתה
אליו. ''מה קרה בסך הכל - הוא התחיל, יורק הצידה ומגהק - קבעתי
תור אז באתי, ופתאום אני רואה כאן את הזונה הזאת ואת הפנקיסט
קוקוירקו הזה, מה קרה? התחלת לחפף גם בפרק הזמן שאתה מקדיש
למטופלים אולאפור?'', הוא סיים ולא ממש זכה לתשובה; אינגריד
כבר חזרה להתעסק בכרבולת של איידור ולא היה פנאי להשיב את
כבודה כראוי, חיפושיו של איידור אחרי יופי מסוים בישותה של
אינגריד אומנם העלו חרס אבל הוא הבין שטוב הוא כבר לא יצא מזה
לכן שתק, ואולאפור ניסה להבין למה זה מגיע לו.
מגנוס ניסה להפיק משהו מכל הטררם כשהחל לספר בפרוטרוט את
הנסיבות אשר הביאו אותו הפעם אל הקליניקה. היה לו קול בס חזק
במיוחד וחנוק מסיגריות שנשמע כמו מסור חשמלי שיצא משליטה, והוא
נראה כמו מספר סיפורים שאבד עליו הכלח והוא ממאן להבין את רוע
הגזירה - הוא סיפר וסיפר מבלי שאף אחד ישים לב לחצי דבר שיצא
לו מהפה. אולאפור סחט סיגריה ותחב את היד השמאלית אל תוך
המכנסיים בעוד איידור ואינגריד בודקים אם הקאמא סוטרא פועלת גם
באיסלנד.
מגנוס נראה מעורער ומהורהר בבת אחת באותם רגעים, הוא הוציא
מכיס החולצה שתי מקטרות עץ יוקרתיות, הדליק אותן במשך 2 דקות
ומצץ משתיהן את הטבק ופיזר לחלל האוויר טבעות עשן ריחניות.
אינגריד ספק השתעלה ספק גנחה. הדפיקה שנשמעה בדלת כבר לא
הטרידה אף אחד כמקודם - אולאפור קיבל את רוע הגזירה בהשלמה
וכבר התחיל להריץ בראש תסריטים על צירוף נסיבות אפוקליפטי בעיר
הבירה שבעקבותיו מפנים כוחות המשטרה את התושבים למרפאתו.
איידור ואינגריד היו אחד בתוך השניה והשני בתוך האחת עד
שלמתבונן מבחוץ היה נראה כי לאולאפור יש בסך הכל שני מטופלים
בחדר (אם לא מחשיבים את תסביכי הסכיזופרניה של מגנוס). אל
מגנוס אף אחד לא התייחס, לכן גם לא נרחיב עליו אנחנו את
הדיבור, אלא רק נציין שהוא המשיך לעשות הכל בזוגות - תועפת
לוואי פיצול אישיותית. לבסוף, כשתדירות הדפיקות בדלת נהפכה
בלתי מתקבלת על הדעת, קם אולאפור מכסאו, הידק את שאריות הקאמל
שלו למאפרה העמוסה לעיפה, ניסה להתחמק מאחיזתו של מגנוס, יישר
את העניבה וניסה להראות מהודר ככל היותר כאילו כדי לשדר לאורח
המתדפק על דלתותיו כי ''מה שאתה רואה כאן מולך, כל מחזה
התעתועים הזה והכומר שממלמל לעצמו זה כלום - אני בכלל בן אדם
מהוגן. נשבע''. כשפתח את הדלת נגלה לעיניו האורח הקבוע  -
ארליגר - הקבצן מלמטה שעולה כל יום שלישי לבקש כוס תה חם כדי
להפיג את הקור המצמית בחוץ.
''די! נמאסתם עליי! - אולאפור איבד לראשונה את שלוות רוחו - מה
כולכם רוצים? מה בסך הכל ביקשתי? קצת שקט? לך מפה, אין תה, לך
תעבוד'' הוא סיים, טרק את הדלת, הסתובב בחזרה, ישר את המקטורן
בצורה משביעת רצון וכשהישיר את עיניו לעבר כסאו, הלב כמעט ונפל
לתחתונים. זאת אומרת, הוא היה נופל לתחתונים אם לא שריר חלציו
שהתקשה בצורה כ''כ חזקה נוח החימום של איידור, עד כי חסם את כל
הכניסות לתחתונים. מולו ניצב ארליגר, נשען ומתנדנד על כסאו עם
כוס פלסטיק ומבקש שקית תה כמקודם. אולאפור כמעט השתנק.
ארליגר המשיך בשלו, מבקש תה וחושף בחייכו המתחנחן שורת שיניים
מרקיבות בצבעים ירוקים בוציים. אולאפור החל להסיק את המסקנות
המתבקשות - אולי מולו עומד קבצן שמתחנן לתה כל יום שלישי,
וכנראה בעל עמידות נפשית כשל עטיפת קרמבו בפני סכין, אבל לבן
זונה יש כוחות מאגיים. הוא ניסה להשמע מנומס יותר מבעבר, ניסה
להגניב מילת חנופה, להסביר את המצב, להתנצל על הצעקות ועל
טריקת הדלת - מי יודע למה הוא עוד מסוגל.
''תקשיב - הוא פתח אגב חירחור קצר - הכל כאן בית משוגעים אחד
גדול. אני יודע שאני אמור להתקל בפסולת, סליחה, בחומר האנושי
הזה מעצם העבודה שלי - אבל זה פשוט מוגזם. תראה בעצמך מה קורה
כאן - סרט פורנו שאם הוא לא היה קינקי הוא היה יכול להוות חומר
גלם לפרופאגנדה סוציאליסטית על איחוד בין השמנא דסלתא של החברה
לשיפוליה, וזקן מגמגם שעושה הכל פעמיים מבלי לחזור על עצמו.''
''אני אפתור לך את זה'' ארליגר אמר בבטיחות לא אופיינית לקבצן,
ונדמה לרגע כי עטה על עצמו חזות שונה לגמרי.
''אתה יכול? באמת? אני אהיה אסיר תודה ואתן לך אפילו תה עם 2
סוכר'' ענה אולאפור, מחכה לנס.
''בבקשה - פתח ארלינגר - תסתכל הצידה ותראה בעצמך''
אולאפור פנה אינסטינקטיבית לעבר איידור ואינגריד, למרות שהקבצן
לא ציין לאיזה צד להסתכל וראה את איידור מוטל על בטנו על
השטיח, כאילו איבד את אחיזתו במשהו.
''איפה אינגריד?!'' הזדהק אולאפור ולרגע נשמעה בגוון קולו מעט
דאגה לגורלה של משאבת הדלק האומללה.
''פתרתי לך שליש מהבעיה'' השיב ארלינגר, לא מבין מה הבעיה,
ולפני שיכולת להגיד ריקיאוויק נעלם גם איידור מהחדר כאילו בלעה
אותו האדמה, כשעל השטיח הפרוס מקיר לקיר נותרים רק כמה כתמי
זרע מיותמים שמעידים על הפורענות שפקדה את המקום רק מספר רגעים
קודם לכן. מגנוס עמד בצד וגיחך ממושכות, מחא כף פעמיים ופלט
צחקוק קצרצר ובסופו אחד נוסף.
''מה עשית? תחזיר אותם מיד!'' פלט בבהלה אולאפור, כשהוא מטווה
על גופו את אות הצלב לשמחתו המאופקת מעט של הכומר.
''אני חושב שזה מאוחר מדי, הם במקום טוב יותר עכשיו'' הגיב
ארלינגר, ושתי שניות לאחר שצקצוק שפתיו פסק נעלם גם הכומר תוך
שלהבת אש חורכת את הכורסא עליה התנדנד שני רגעים קודם לכן.
''מה זה? מה קורה פה?'' ניסה להבין אולאפור אחת ולתמיד.
''מה קורה פה? אני האסיסטנט שלך, הזמנת אותי להיום בשעה 2,
שכחת?''
''אסיסטנט? אתה קבצן!'' אולאפור תהה בקול רם, מנסה ככל הניתן
לא להרגיז את המכשף המאולתר.
''תבין, אתה באמת חושב כרגע שצריך להיות דוקטור, ולעבור את
מסלול הפרך של ההתמחות בכדי לפתור בעיות פסיכותרפיות? אבל את
האמת'' שאל ארלינגר אגב הישרת מבט חודר מעיניו הרושפות אל עבר
אלו הכבויות של אולאפור. ''פתרתי את בעיות הכדורגל של איידור
בקלות ראויה לציון - הוא המשיך - הוא מקבץ נדבות מתחת לבניין
בזה הרגע ממש, מנסה להשתמש ברגלו הקטועה בכדי לעורר את רחמיהם
של תושבי העיר המנוכרים. את אינגריד שלחתי לבקש סיגריה בחוץ
ואת הפיצוץ שתשמע בעוד כמה שניות תוכל לקשר למה ששמעת בעבר על
יכולות הבערה של אלכוהול'' הוא סיים, מרים את ידיו כמנצח
בתזמורת ומוריד אותן בתיאום מושלם לפיצוץ שנשמע מתחת לבניין,
עת איבריה הפנימיים של אינגריד מתפוצצים לכל עבר, מלווים בריח
מתקתק של שיכר וקוקטיילים זולים.
''ומגנוס?'' ביקש אולאפור לדעת עוד, עודו מהופנט לכוחו של
האורח המוזר.
''מגנוס? את הבעיה שלו פתרתי מבלי לגרום לו נזק מסוים. אני
מניח שאתה כבר יודע שהפיצול אישיות שלו נובע מניסיון חמדני
לקבל מעט תפנוקים ממדיניות הרווחה הנוחה של הממשלה.''
''מה? אבל איך?'' ניסה אולאפור להבין, תוך שהוא מגרד בפדחתו
מבעד לשכבות השיער הדלילות.
''הוא בסך הכל כומר פשוט, השטן זה אני. אז מה עם התה?' הוא
סיים, קרץ קריצה ידידותית, ומזג לעצמו כוס תה ממה שפעם היה
אולאפור.