New Stage - Go To Main Page


מאשה יושבת על מרפסת ביתה שבעפולה עילית, אוחזת במצלמה, משקיפה
לחצר ומחכה.
הרצל, הבן המחונן של השכנים, שוב עבר בחצר שלה אתמול והותיר
מאחוריו גבעולי חמניות קצוצים. תחנוניה של מאשה בפני טורי,
אימו, לא עזרו. הגאון הקטן ממשיך להרוס כל חלקה טובה.
מאשה עוצמת את עיניה, מנגבת במטפחת את אגלי הזיעה ממצחה
ומוציאה את האוויר מריאותיה באיטיות. היא רואה את אביה ואמה,
ואת אחותה הקטנה. אחותה אלזה, מנופפת לה לשלום ומאשה מחזירה לה
חיוך. אביה לבוש בחליפה שחורה וחובש מגבעת ואימה יושבת על כסא
לידו. אמה של מאשה היתה עקרת בית, ומאשה אהבה אותה מאוד, אך
העדיפה את חברתו של אביה.
אביה של מאשה היה שען ונהג לעשות הנחות גדולות לתושבי העיירה
שבה גרו. לקוחותיו היו נוהגים שלא לחזור אליו מכיוון שהיה מתקן
את שעוניהם באופן יוצא מן הכלל. מאשה אהבה לצפות באביה בעבודתו
ממרומי השרפרף חסר המשענת בעל שלוש הרגליים. היא נהגה לשבת גם
מתחת לשולחן העבודה שלו ולבנות מגדלים מגלגלי השיניים והקפיצים
שנפלו מהשולחן. לעתים היה אביה מרעים בקולו ואומר: "זה לא יהיה
פשוט, פראו ווייס, בואי ביום שני הבא", או "מחר בשעה אחת, הר
שפיגל, שעונך יהיה מוכן", ומאשה היתה חוזרת בלחש על המלים,
שכילדה לא ממש הבינה את משמעותן.
מאשה פוקחת את עיניה וממלמלת בלחש "מחר בשעה אחת..." כשלפתע
מזהה תנועה מתחת לעץ הלימון. היא מכוונת את המצלמה ומחכה.
נשימותיה כמעט ואינן נשמעות. זבוב טורדני מזמזם באוזנה אך מאשה
לא זזה. ענפי העץ דוממים שוב ומאשה מרימה את ידה השמאלית
ומסיטה קווצת שערות אפורות ממצחה. היא עוצמת את עיניה ונאנחת.
בפרנקפורט, לפני המלחמה, היתה מאושרת. כשהגרמנים לקחו את הוריה
הסתתרה עם אלזה הקטנה ובדרך נס הצליחו להתקיים חמישה שבועות
וחצי משאריות מזון שמצאו בערמות הזבל שברחוב. כשהגיע החורף,
כוחותיה של אלזה לא עמדו לה והיא קפאה מקור. מאשה חיבקה אותה
וניסתה לחמם את גופה הקטן אך ללא הועיל. מאשה רואה את אלזה
מחייכת מרחוק ודמעות עולות בעיניה ומתערבבות עם אגלי הזעה
שגולשים במורד מצחה.
רחש קל נשמע מכיוון שיחי הורדים. מאשה מקרבת את המצלמה לעיניה
ועוצרת את נשימתה. ראש מתולתל מתגלה בקצה הגינה, ולאחריו
כתפיים וגוף של ילד. הילד מתקדם בצעדים קטנים ומתקרב לערוגת
החמניות. שבעה גבעולי חמניות גבוהים, מעוטרים בראשים מלאי
גרעינים נותרו בגינתה של מאשה. הילד שולף אולר קטן מכיסו,
מתרומם על קצות אצבעותיו וחותך את הראש הקרוב אליו. מאשה לוחצת
בעדינות על הכפתור ומצלמת מבלי להשמיע קול. היא מספיקה לצלם
שתי תמונות לפני שהילד נעלם מעברה השני של החצר.
מחר תלך לפתח את התמונות ואז תזמין את השכנה לכוס תה ותבקש
ממנה לחנך את בנה, אך הפעם תהיה לה הוכחה לטענותיה, שנדחו על
הסף בארבע הפעמים הקודמות.
מאשה מכניסה את המצלמה לנרתיק ונכנסת הביתה. היא ניגשת למטבח,
מורידה את החתול האפור בעל הזנב הקצר מאדן החלון ומאכילה את
דגי הזהב. הדג הגדול שט באדישות בתחתית האקווריום בעוד בת זוגו
מלקטת את הכופתאות במהירות עוד בטרם שקעו לקרקעית.
"מאשה?" נשמע קול מכיוון חדר השינה "תפסת אותו?".
מאשה מסתובבת לכיוון הקול ואומרת "מחר בשעה אחת, אלפרד, מחר
בשעה אחת..."



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 30/1/05 12:25
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דורון לייטנר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה