|
129. הדובי שלי
לא תאמינו לנס שקרה לי היום
לא יכולתי אפילו לתאר בחלום
שהוא הגיע איתי יחד עד הלום
לא אכל ושתה 50 שנה בצום.
דובי שלי קטן וחמוד בצבע אפור
רק עם כתם קטן על האף בשחור
אוזניים כאלה זקופות וזנב מאחור
עיניים כחולות העושות: פתח-סגור.
דובי שלי שכב בתרמיל מרופט
בבוידעם שם למעלה, לגמרי לבד
וודאי התהפך כל הזמן מצד לצד
אבל לא השמיע אפילו קול אחד.
הדובי הזה שלי, גדל איתי מאז
אני תינוק בן שנה ובלעדי לא זז
איתי באותה צלחת אכל ושתה
ובלילות רק איתי ישן במיטה.
עד גיל 6 לא נפרדנו לו לרגע
עד שאמא צעקה: "זה משגע
אתה כבר גדול, אזרוק לפח"
והאיום מלווה אותי עד עכשיו.
את הדובי החבאתי מיד בתרמיל
אוהב אותו, לא חשוב כלל הגיל
לאמא אמרתי: "אוי, הוא נאבד"
וכך הוא נשאר כל השנים לבד.
רצה אלוהים והדובי שלי חי
אני בן 50 וכעת הוא שב אלי
חיבקתיו,נישקתיו והבטחתי לו
שיותר לא יהיה בודד, אהיה איתו.
וכעת הוא יושב ליד מיטתי
על כוננית ומסתכל לכיווני
ובכל לילה עם היכנסי למיטה
אני מנשקו ומאחל לו: "ליל מנוחה". |
|
זה הכל באשמתכם
יא חארות,
ראיתם את השם
שלי והייתם
חייבים להתחכם,
אני מכיר חארות
כמוכם, רואים שם
מגניב בסלוגן,
חייבים להעתיק,
או לענות, או
ליצור דיון
ציבורי,
קאקות! זה מה
שאתם, שלא לדבר
על זה שאת רוב
הרעיונות שלי
אתם גונבים...
אבל זה בסדר אני
מבליג,
וכל פעם שמישהו
מציק לי אני
עובר לדמות חדשה
בסלוגן!
ככה לעולם לא
תמצאו אותי...
ףץךן, בסלוגן
מתחכם בעזרת
השם. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.