מתחת למעטה השמחה, מתגלה הכאב.
והיא יודעת להחביא אותו עמוק בתוך הלב.
היא מתעטפת בגלימת האושר, ובמסכה של חיוך.
והם לא רואים מבעד לתחפושת, אילו רק הם ידעו.

יש לה פני מלאך, וגוף אלוהי.
היא שוכבת על הכר הרך, ובוכה את נשמתי.
הם חושבים שיש לה הכל בחיים, הם לא כל כך רואים.
שמבעד לתחפושת, בדידות ועצב מסתתרים.
כעס ויגון על חייה משתלטים,
והיא מראה רק רגשות, רגשות מזויפים.

עכשיו היא לבדה בחדר, מתכסה בשמיכה של טלאים.
בראשה נוגע אקדח, היא כבר לא בין החיים.