|
הזמן העומד כאן מקשיב
איך אנחנו חולפים עם הרוח
ללא צל של ספק נמוגים
מבעד לחלון הפתוח
רק רצינו לגעת באור
לחוש את האש והמים
חזרנו תמיד לאחור
ילדים צוהלים בשמיים
שוב רצנו מהר לפנים
שאפנו לבלוע הכל
עוד רגע קטן של אושר
דחקה בתוכנו בת-קול
אז הרימי עלמה מבטייך
והניפי קווצות שערך
זה ליבי שפועם פה אלייך
מחוגיו נעולים בדמותך |
|
|
- על מה את
מתחרטת?
"על המכנסיים
הלבנים ההם
מקסטרו. מאתיים
חמישים שקל
בשביל מה?
להיראות כמו
איזו ג'יי לו
מהשכונה עם תחת
בגודל מזרח
ירושלים".
- לא, משהו
משמעותי שעשית,
ואת מתחרטת
עליו.
"אה, אז מלחמת
יום כיפור".
(מתוך הראיון
האינטימי
והבלעדי עם איזה
אחת. בקרוב). |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.