תום מור לי / נועם |
ללא הכרה, בהכרת נפשי
ללא שיגעון, משוגעת אני.
מסרבות פנים להאמין
מסתנוורות גם לפעמים.
והאור הוא צל מתנצל
חונק מבטו מתבייש.
רוצח תשוקתו משתתק.
ורגע של נועם,
משחרר לחץ מתפוצץ.
בבד שחור עטוף ומוטל,
נאטם, נעלם.
כמו למות בטרם היותי נפרדת,
כמו אשכבה,
כמו לעשות איתך אהבה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|