יומני היקר.
האם תוכל לשנות את מהלך החיים?
אני כותבת לך יומני כי אם לא אתה, אל מי אפרוק את צערי.
כל הדברים הטובים אינם עוד, החיים לוקחים איתם לאט לאט את כל
הטוב.
האמנם? יש באפשרותי למצוא עוד מהטוב בחיים אך כמה הלב עוד יכול
לכאוב? אני נותרתי כאן ללא תשובות.
כל שביקשה נפשי זה לאהוב, לאהוב לחיות, להיות נאהבת ולהנות
מזה. החיים לקחו ממני את אהובתי שתמיד תשאר בליבי ועכשיו אהבת
חיי מתרחקת מפניי ואין בכוחי לעשות דבר כדי למנוע זאת. אני
מרגישה חסרת אונים ולעומת זאת מרגישה טוב, כי יודעת אני שנתתי
מעצמי הכל ובעיקר אהבתי, באמת אהבתי.
אתה יודע יומני, אתה היחיד שאינו מגיב על מעשיי אם לטוב ואם
לרע ובעודי כותבת, אני שמה לב כי אתה אכן מגיב! אתה מגיב דרכי!
זה מבלבל במקצת אך מעלה בי חיוך.
החיים מלאי הפתעות, ישנם ימים שעוברים כהרף עין וישנם ימים
שמעלים תהיות, כל כך הרבה רגשות, אלה עוברים לאט כל כך.
בחיים הללו צריך ללמוד המון בזמן כה קצר. בעיקר צריך ללמוד
להיפרד.
כי כל דבר טוב נגמר בסוף, כך החיים, כך האהבה, יש להם סוף.
ואם תשאל יומן, היכן אני רוצה לשים את הסוף של החיים והאהבה,
אומר לך שרוצה אני לשים אותם בסוף, כמה שיותר בסוף.
ואם החיים הציבו בפני כעובדה שזהו סופה של אהבתי לא נותר אלא
לקבל זאת. בלב כבד אני מכריזה בפניך על הסוף!
נראה כי אני מתאבלת על האהבה כעל מת, אך במחשבה שניה ייתכן
ובאמת מתה האהבה?
אולי לא מתה אך התרחקה מרחק כה עצום עד שאיני מבחינה בה יותר.
אם הדברים יכלו להשתנות, אם מצליחה הייתי לשנותם.
אולי זהו גורלי כחיה את החיים האלה, בזמן זה.
אומרים שכאשר נסגרת דלת אחת נפתחת אחרת, אך אני מרגישה כמו
דופקת בדלת הסגורה ומתחננת שתפתח שנית, מתחננת שתתן לי לחוות
שוב את האושר שהרגשתי כשהייתה פתוחה.
אבל אולי יומן, אני צריכה להכנס בדלת הפתוחה, על אף שמציף אותי
פחד לגלות מה יתגלה לי שם, אולי ישנו דבר טוב נוסף שסופו קרב?
הייתי רוצה להמשיך ולאהוב ולא לנסות להכנס לדבר שאינו מוכר לי,
אבל מסתבר שאין ברירה.
עכשיו צריך למצוא התחלה, ולתת מעצמי הכל כדי שהסוף לא יבוא
בטרם עת.
זהו סופו של דבר טוב, של אהבה שגרמה לחיים להפוך טובים יותר,
אך כל דבר טוב נגמר בסוף...
ועכשיו יומני היקר, להתראות.